הטסט / רונן
"מה הפרצוף הזה? עוד פעם לא עברת?"
"תעזבי אותי בחייך. היה לי יום קשה."
"מה תעזבי אותי, מה? אתה רוצה שאבא שלי ינשל אותי מהירושה?"
"קבלתי עוד פעם את ההיא עם השומה והשפם."
"מה זה קשור? אבל התכוננת כל כך הרבה. הייתי בטוחה שאתה עובר."
"כן, אבל כשאני רואה את השומה שלה אני שוכח הכל. אני בטוח שהיא הכשילה אותי בכוונה. יש משהו לאכול? אני מת מרעב."
"לא עשינו קניות."
"אז מה היה קשה לרדת למכולת ולקנות משהו? את יודעת שאני מגיע מורעב אחרי טסט. אני לא מאמין, לא מאמין תראי מה זה?"
"מה? מה? איפה?"
"בחדשות."
"אתה רוצה לאכול או לא?"
"רוצה."
"אז מה אתה מבלבל לי את המוח עם החדשות עכשיו."
"הראו את שייקה."
"מי זה שייקה?"
"שייקה, נו שייקה זה שפגשנו בים לפני חודשיים את זוכרת? איך את לא זוכרת? שייקה, שמחליף את האותיות הדגושות עם הלא דגושות. סאפּרי במקום סאפרי."
"אההה כן שאמרת לו להגיד סאפרי הוא אמר שאין לו זמן כי הוא ממהר למשחק של ליבּרפול. אז מה איתו?"
"נולדה לו רבעיה. הראו בחדשות. את מבינה את זה. לטמבל נולדה רבעיה."
"די יורם אל תיהיה עצוב אתה תעבור את הטסטט הבא. יהיה בסדר אני מבטיחה לך."
"איך יהיה בסדר? עוד פעם תבוא לי השומה ההיא. איך אני יכול להתפשט כשכל הזמן אני חושב שהשומה מסתכלת עלי. את התאוריה עברתי די בקלות אני חושב. הוסיפו שאלות חדשות שלא היו בקורס."
"מה למשל?"
"באמצע הלילה , תינוק בן ארבעה חודשים מתחיל לבכות ולא מפסיק. מה זה יכול להיות:
א. גזים ב. שיניים ג. חלום רע ד. רוטווילר קפץ עליו."
"ומה ענית?"
"טוב ברור ש'ד' זה לא. על פי הספר דע את תינוקך חלומות מתחילים אצלהם מגיל שישה עד שבעה חודשים. הגזים אמורים להפסק בסביבות שלושה ארבעה חודשים. אז ברור שזה ב. שיניים."
"יורם אני ממש גאה בך."
"מה זה עוזר לי שאת גאה בי. נכשלתי בטסט העשירי שלי. את קולטת עשר פעמים נכשל. גם אם אני אעבור אמא שלך תזכיר לי את זה כל החיים. את חושבת שאני לא יודע מה היא אומרת כשאני לא שומע. שהיית צריכה להתחתן עם האדיוט הזה איך קראו לו?"
"עם יחזקאל?"
"זהו יחזקאל."
"מאיפה הבאת את יחזקאל עכשיו."
"מאמא שלך. היא דווקא מחבבת אותו. גם יש לו מקצוע אמיתי לא כמוני."
"יחזקאל אינסטלטור."
אני יודע שהוא אינסטלטור. כל החרא שהוא יראה בחיים שלו לא מגיע לחרא שההורים שלך עוד יאכילו אותי בגלל הטסט הזה. נורא-שקט-פה. כאילו שאני לא מבין שאמא שלך רוצה לשמוע קולות של נכדים. כאילו שאני לא רוצה. מה הפלא שאני נכשל כל הזמן. שכחתי איזה עוד תפקידים יש לו חוץ מלהשתין. תגידי, אפרופו להשתין, החגורה הזו לא מפריעה לך, זאת אומרת להשתין."
"האמת שכבר התרגלתי. צריך רק להזהר כשמתישבים. לפעמים בבוקר אני שוכחת ויושבת לא טוב על האסלה ואז הכל משפריץ."
"די נמאס לי מהממשלה הזו. כאילו אין בעיות אחרות. מה יש נגמרו כבר הקסאמים? מאז שמינו את הפרץ הזה לשר הילודה הוא משגע את כולם. תגידי מה זה צריך להיות החוק החדש הזה שהוא רוצה להעביר עכשיו בכנסת. צריך הפרש של שלוש שנים בין ילד לילד ואם אין אז יש היטל ילודה. הם השתגעו לגמרי שם? הכל התחיל בגלל הדוסית הזו מלפני המון שנים.
"איזה דוסית?"
"זו שהיה סיפור גדול איתה. היו לה שבעה ילדים והיא נפרדה מבעלה ואז היא שכרה שני אנשים שיחנכו את הילדים שלה. את לא זוכרת?
"כן, מקרה נורא. היתה שם התעללות נוראה."
"אז בגלל דוסית אחת... רינה?"
"מה חמוד שלי?"
"אני רוצה כבר ילד. אני מעדיף זכר אבל האמת שכבר לא אכפת לי. בן בת העקר שלא יסתכלו עלי ככה בעבודה."
"מה זה ככה?"
"כמו איזה מסכן. משה אמר לי שדלגו עלי בסבב העלאות האחרון."
"דילגו עליך? למה? למה לא אמרת לי?"
"מספיק שאני התעצבנתי לא רציתי שגם את."
"למה דילגו עליך? הם לא רואים שאתה משקיע את הנשמה. רק בחודש האחרון חזרת המון פעמים מאוחר בגלל סדרת הטיטולים החדשה שאתם משיקים."
"הוא אמר ששמע מצביקה שזה לא טוב לתדמית של החברה שלנו שיהיו עובדים בכירים שאין להם ילדים."
"מי צביקה הגינג'י, סמנכל השיווק שלכם?"
"כן, את יודעת שאם לא היו לו שבעה ילדים הוא לא היה מקבל את התפקיד."
"אבל זה לא הוגן."
"בטח שזה לא הוגן. איך הם רוצים שאני אעבור טסטים אם לא נותנים לי לתרגל בבית ואחר כך מביאים לי את המכוערת הזו עם השומה. שכל פעם שאני רואה אותה, במקום חשק יש לי חשק לעשות שפם ובית שחי."
"אתה יודע שיש היום סרטים באינטרנט וחוברות."
"כבר אין סרטים באינטרנט."
"למה אין? מה הורידו?"
"נו, את לא זוכרת את החוק ההוא שנתנו לש"ס. ומאז הגבילו את הכניסות לאתרים."
"אבל נידמה לי שאפשר להרשם ולהצהיר שאתה בגיר ואז כן אפשר."
"זהו, אתה נחשב לבגיר רק אחרי שעברת טסט. חוץ מזה גם נכשלתי במבחן עם הטיטול."
"אתה?! ראש בקרת איכות טיטולים של - לא ינום ולא ישן מרטיב ישראל, אתה נכשלת במבחן הטיטולים? אני לא מאמינה."
"אז תאמיני. הביאו לי אז ילד בכיין. אמרו לי שהוא בן שנה אבל הוא נראה כאילו הוא הולך כבר לכיתה ג'. בחיי. אל תחיכי את החיוך הזה. תינוק עמלק הביאו לי. והחרא שלו מה זה מסריח. כמעט הקאתי."
"ומה קרה?"
"הצלחתי לתפוס אותו ולנקות כמעט הכל. אבל הוא לא נתן לי לשים לו טיטול חדש. הוא בעט ככה עם הרגליים עד עכשיו יש לי סימן כחול. אז איכשהו סגרתי את המדבקות אבל כנראה שמדבקה אחת התקפלה כזה ולא נדבקה טוב והטיטול נפל."
"הוי, יורם, יורם, יורם."
אל תעשי לי יורם, יורם. איך את חושבת שאני מרגיש. עברתי שלשום עוד פעם ליד החנות של העגלות. העגלה עם הספוילרים עדיין שם."
"מה אתה מדבר לי עכשיו על עגלות. תעבור קודם את הטסט. היית צריך ללכת למורה הזו. כמו כולם. אבל לא אתה יותר חכם. אתה לא צריך מורה. אז תראה איפה אתה ואיפה שייקה ומשה וצביקה."
"זה לא פייר מה שאת עושה עכשיו ואת יודעת איזה מגוחכים שם כולם עם ה'למד' הזה על התחת."
"אני יודעת חמוד שלי. אני יודעת. אבל אני מתחילה קצת להיות מיואשת. השעון הביולוגי שלי מתקתק."
"לשעון הביולוגי שלך קוראים שולה וכדאי מאוד שהוא יפסיק לתקתק."
"חמוד שלי. אמא שלי לא קשורה לזה. היא ואבא עברו את הטסט בזמנם."
"כן, כן. שמעתי איך אבא שלך משוויץ שהוא עבר בטסט ראשון. היינו צריכים לעשות ילד בלי רשיון. אף אחד לא היה יודע ואז גם לא היה צריך לעבור בדיקות כל שנה ולשלם אגרה. טוב מה עם האוכל."
"אוי, שכחתי לגמרי. אחר כך אני יורדת לשמחה."
"מה עוד פעם יש לך לחפש אצל שמחה? אז יש להם תינוק חדש. את לא חושבת שזה קצת פטאטי שאת יותר אצלהם מאשר בבית."
"תפסיק לבלבל. את השכל. אתה יודע שבכל יום רביעי אנחנו רואות יחד את 'תינוקות חסרי מנוח'"
"כן, הסדרה האינפנטילית הזו."
"אינפנטילית, אבל אני נהנת ממנה. אני ועוד ארבעים וחמישה אחוז מתושבי ישראל. אתה לא מסכים שאני אראה את זה בבית אז אני הולכת לראות עם שמחה."
"טוב יאללה, אני רעב ואחר כך אני אשב עוד פעם לעשות תרגילים. הצלחתי לסדר לי עוד טסט בשבוע הבא."
© כל הזכויות שמורות לרונן
