קטע שכתבתי..מקווה שתאהבו

עומדת מול רבים וטובים שצופים בי שם.. על הבמה הזאת מה שאני לא יכולה אפילו לדמיין לעצמי, כל האורות מכוונים עליי,מלווה במין ציחקוקים מוזרים ואז שקט.. רק עניים מביטות בי חושפות אותי לגמרי,מבלי שאתחיל להקריא שורה אחת שכתבתי. השעון לא לטובתי,הוא רץ קדימה,וזיעה קרה נוטפת על מצחי,שלא נדבר על זה שאני מסמיקה ורועדת מבפנים כל פעם שמנסה לומר את אשר על ליבי. באתי לכאן,לערב הגדול הזה,וזו ההזדמנות היחידה