חזרה ליצירות
שירים

שישים זהוא סלחנו

א. מיכאל | (17/03/2008 20:47) | 67 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
זאת השיירה שעוררה בזכרוני, או אולי הדגל הזה עם השחור,
עוד מעט פורים,אני שומע קולות עולים ויורדים,יש עוד גם טרור.
מהאופק של שעון הזמן, צפירות עולות ויורדות של ימי זיכרון,
יתחילו בשעה שמונה אותם טקסים,שנזכור את כולם עד האחרון.
 
זה מהדהד בראשי, כמו אותה שיירה שחלפה בדרכה לירושלים,
אנחנו לא בקרנבל ברזיל, גם לא בחודש השקר שמסביר פנים.
יללות התנים העטים על הפגרים,מעירות אותי באמצע הלילה,
זה לא בכי של מאות אלפי ילדים,זה לא העשן שיוצא מהמשריפה.
 
משהוא במוח השמאלי שלי,הוא לא נותן לי מנוחה,לא נותן לישון,
עמוד על המשמר,מלחכי הפנכה יופיעו לך שוב לטכסי ימי הזיכרון.
בצבעי דגל גרמניה יש את הכל, מצבע הדם ועד ההאבל שבשחור,
אנחנו העם היהודי,חיפשנו את הצהוב בלבד,חיפשנו שם את האור.
 
אבל בטקסים שיבואו ,אותם נאומים,אותו אל רחום מלא רחמים,
האלמנות יבואו, היתומים כבר גדלו, הדמעות יבשו מכל היסורים.
לא קשה לי להאמין, אותם המדבקות, אותם בקבוקי מים ופרחים,
הדגל של גרמניה נישא בגאון, כמו דגלי פלסטין באוהל הדמים.
 
הלב שלי מדמם,כל מיליוני האחים שנרצחו ונטבחו באותה שואה,
המוח לא מעכל,הזהוא עמי הנאור,הזאת היא אותה שירת התקווה.
יש מספרים שגרמניה אחרת,יש שאומרים אנחנו קושרים קשרים,
בטקס הבא מה אומר,האם לקרא בשקט, את "אל מלא רחמים" .
 
מה יגידו בשמים אותם מליוני נשמות, היקבלו את זה האורח,
מגיל תשע שעליתי מתוניס, שטפו לי את המוח,לעולם לא נסלח.
מה ישתנה ישאלו אותי בפסח,מה מה באמת לא כל יום פורים,
אחרת איך הסביר לנכדים, הנה סוף סוף הגרמנים משתנים,
 
אולם הצפירות האלה, אלה שעולות ויורדות,כמו אותם מלאכים,
כן של סולם יעקוב, לתת לנו עוצמה בחיבור,תחתונים עם עליונים.
אומרים לי לחגוג בארצי,הרי היא בת שישים וכי נותרתי בן עשרים,
שישים זהוא" ישורון" סולח,אני בן שישים מצטער לא סולח אחים.  
   

תגובות

חזרה ליצירות