ב"ה
הערות : הסיפור הינו פרי דמיוני , למרות שהמציאות בחיי בהחלט מכתיבה רעיונות, השגות אותן הנני מבטאה בכתיבתי. הבסיס לסיפור זה הינו סיפורי הקודם בקושי שאמור להמחק
הפיכה בשני חלקים
חלק א'
הָעוֹלָם נָע בִּזְמַן יַחֲסִי
בֹּחַן מוּסָר תּוֹדָעָה
מַפְתֵּחַ כֹּל תְּנוּעָה
*
עוזרו האישי מר דלל התיישב בכסא המרופד בלשכת ראש הממשלה, את שער ראשו כיסתה כיפה ובצדעיו נראו ניצני שיבה, שהתווספו לראשו במהלך התקופה שקדמה לבחירות. מבנה גופו מגושם במקצת אם כי עדיין במיטבו, זריז לשמש את ידידו ורעו, ראש הממשלה הנבחר שמואל בן חיון.
ניצה מזכירתו של מר בן חיון, נכנסה לחדר עם מגש עליו קפה מהביל ועוגיות בצלחת פלסטית פשוטה. בידה השניה החזיקה שקית מלאה בעיתוני היום. שמואל קם ממקומו ולקח ממנה את המגש והיא הניחה את דף לוח הזמנים לפגישות שנקבעו עבורו עם חברי הכנסת שנבחרו לכהונה ואת העיתונים על השולחן. "תודה ניצה" אמר לה וחייך אליה בחביבות, היא המתינה דקות מספר לקבל הנחיות והוא מנה בנתיים את העיתונים שייצגו את מגוון הקשת הפוליטית, היו שם שמונה עיתונים שונים. הוא אסף אותם בחזרה אל השקית והשליך את כולם אל הפח שהיה בתחתית שולחנו. "זהו, תחילה לצמצם השפעה", חייך אליה וציין בפניה שיותר אין צורך. בפניו לא ניכר הסוס כלשהו , את החלטתו גיבש במהלך שנות כהונתו הממושכת. ניצה הנהנה בראשה בתשובה ויצאה מן החדר חרש. מר דלל הביט בחברו בהסכמה אילמת, מוטב כך חשב לעצמו, כמה שפחות תקשורת. שמואל בן חיון הכיר את ידידו רונן דלל מימי לימודיהם בבית הספר התיכון, שניהם החלו את לימודיהם בכיתה טית והיו בין התלמידים השקטים שבכיתה שלא משכו תשומת לב מיוחדת למרות שהצטיינו בלימודיהם. ניכר היה בפניהם כי בגרו טרם עת, מיעוט דיבריהם, עקשנותם ללמוד ולסייע. שמואל בן חיון נשא עימו ללימודיו בנוסף לילקוט מלא ספרים שהכביד על גבו גם את המולת ביתו וסדרי עדיפויות שינק עם חלב אימו חנה.הוא הגיע ממשפחה מעוטת יכולת ושילב תוך כדי לימודיו התיכוניים עבודה בה סייע במעט לבני משפחתו העניפה.
אביו יוסף בן חיון היה קטוע רגל מאז פציעתו במלחמת סיני עבד בחצי משרה בחברה שהתמחתה בהעסקת עובדים קטועי גפיים. אימו חנה היתה ונותרה עקרת בית הטרודה במטלות הבית הבלתי פוסקות ובגידול תשעת ילדיה מהם רוותה נחת. חיוך תמידי היה שרוי על פניה ומעולם לא התלוננה על קשי הפרנסה או מצוקת המקום, הקב"ה רחום ואוהב נהגה לאמר לילדיה ומה שיש טוב, תמיד טוב. ישתבח שמו. עם חלב אימם ינקו את הידיעה שיש מנהיג ובורא לעולם, וכל הנהגתו בחסד ומשפט, .."צדיק וישר הוא"..
רונן דלל חברו הגיע גם הוא ממשפחה קשת יום. אביו שפוטר מעבודתו לאחר חמש עשרה שנות עבודה מאומצת, חש ככלי שאין בו תכלית, אין בי חפץ נהג לאמר ולהטביע את יגונו בטיפה המרה, תחילה שתה כדי לרומם את רוחו אחר שתה כי גופו הורגל. מעת לעת היכה את אשתו ואת ילדיו, חמשת ילדיו. אימו עבדה כמנקה במשרדים באזור התעשיה באזור מגוריהם לכלכל במעט את הבית שכמעט קרס. רונן דלל הצטרף לחברו בן חיון בעבודתו במרכול תוך כדי לימודיהם, וניסה כמיטב יכולתו לסייע גם בפרנסת ביתו, לסייע לאימו שכתפיה שחחו מהנטל, ובפניה הנפולות נחרצו קמטים. בהפסקות נהגו שניהם להצטרף לחבריהם במגרש הכדורסל למשחק, לשוחח קמעה ובעיקר לשמוע וללמוד.
***
הם ברכו כל אחד מהם בלחש שהכל נהיה בדברו ולגמו את הקפה שהונח לפניהם
"אז מה מה אתה אומר?, עכשיו כשנבחרתי"?," למלאכת הרכבת הממשלה"?!. ענה ידידו "ועכשיו וודאי ילבינו שערותיי מהר יותר". שאל תהה שמואל "אתה יודע הרי איך זה" ענה רונן
דלל ונאנח, "הספקת כבר להכיר את העתונות", "את התקשורת חביבי"הוסיף שמואל "את התקשורת". "המשרה הזו לא משהו בלשון המעטה". אמר מר בן חיון ובפניו חלפה עננה שהקדירה את פניו לרגעים ספורים, כובד המשא חלפה מחשבה במוחו מקטלגת את מה שמוצב לפניו, ותמונות מימי נערותו חלפו לנגד עיניו, אה הימים ההם , הזמן חלף כה מהר נדמה היה כאילו רק אתמול הוא נער הסוחב ארגזים במרכול במרכז המסחרי באזור מגוריו, אוגר שקל לשקל לתשלום חשמל וארנונה. והנה הזמן חולף ואץ והנה הוא מסיים את שירותו כקצין בדרגת רב סרן, מעוטר באות גבורה כשסיכן חייו למען פיקודיו בפעולה מבצעית. הם ישבו ולגמו מהקפה שהספיק להתקרר ושקעו בהרהוריהם. ומחשבותיו נדדו הלאה, לימים שאחרי, חש בגופו את הכאב הזה, שוב ארועים שוב פיגוע ירי ששקטל בישיבה בחורים צעירים, והלב מתפוצץ מגודש שקשה להכיל. וכבר היו בעבר ארועים והיתה אינתפאדה ראשונה ושניה וזו השלישית שעמדה בפתח והריצה אותו שמואל בן חיון, מישובו בדרום הארץ אל סחרור החיים הפוליטיים, אל הבחירות. הכאב והדם שנשפך ואנשים ששאלו איה הוא האלוקים שמתוך צערם דיברו הוא ידע שאותו מצעד ארור שקראו מצעד הגאוה פתח את הפתח לחולי, לרקבון שעלול היה להתפשט ולחבל בכל חלקה טובה. והם קראו לו זכות הציבור, חשש שמא בכך מקטרג הוא על חלק מהעם, חלק נכבד, חלק יקר. הם שכחו שיש בעל בית לעולם. ויותר מאשר היו לנו אוייבים מחוץ היו לא פעם אוייבים איש לרעהו, והמהומות גברו ומחול השטן ריקד על הדם ועל המוות ועל החידלון שנוצר . אנשים תמהו מדוע אוייבינו צרים לנו, כן היתה השנאה והקנאה הקדומה בשל בחירתינו כעם סגולה, אך שמואל ידע בתוך תוכו נשמתו ידעה כי בסופו של דבר הכל מסתכם בבבורא ונברא , אני והוא, הוא ואני. ריבוי האויבים שביקשו לכלות עד תום, מפנים, מבית ומחוץ הביאו עלינו חבלי גאולה שלא פעם הסכים בלבבו עם חכמים שמרו שמוטב לו לאדם שלא לחיות בתקופה זו. והארועים הלכו ותכפו ולוואי שלא היו. הגאולה היתה בפתח ונראה כאילו העולם עומד לפני הפיכה, שינויי סדרים הכרחיים שהשרישו אט והעמיקו, וטעמם כלענה מרה, כצרי צורב לפצ פתוח. ושוב האנשים ששאלו איה הוא האלוקים ואיה בחירתו ועוד אותם שאלות שלפעמים כל כך קשה להתחמק מהם, עד שהלב על שני יצריו ממליך את מלך מלכי המלכים אזי לא נותרות שאלות של הרהור אחריו, אזי האמונה נשלמה. אזי גדל אורו של מלך מלכי המלכים. עדיין לא זכה להיות במקום ההוא בו נשלמה האמונה, עדיין היו בו ספקות והרהורים, עדיין לא כפף גוו ונפשו לקבל את גזירת הבורא בנחת לקבל את הרעה כמו הטובה. התקנא בדוד המלך עליו השלום שבכל אשר ארע לו לא הרהר אחר בורא עולם, התקנא בו על אהבתו הגדולה לבורא שלא פג חומה ולא טעמה. במוחו גם חלפו תמונות ורשמי כתובים וקולות שצרבו בעורו, כשלארועים חיפשו אשמים. הימין שהאשים את השמאל והשמאל שהאשים את מפלגת ש"ס ואלה שהאשימו את אלה והריב והמחלוקית והפילוג קרעו בו וקראו לנשמתו להתייצב ולעשות משהו, להציל ככל האפשר. והארועים רדפו לא הניחו, חייב היה לבלום כל אפשרות לאינתפאדה שלישית. שמואל ניתק מחוט מחשבותיו, לגם מהקפה לגימה ממושכת וסקר את משרדו. רונן כבר הספיק להוציא את מחשבו הנייד והיה מקליד בזריזות הערות שברצונו להעלותם באותה השיחה. משרד ראש הממשלה רוהט בפאר והדר. שטיח צמרירי ועבה כיסה חלק ניכר מרצפות החדר. שיש מלבני ייבוא איטלקי. שולחן עבודתו היה מהגוני מלוטש, במחיר של זה אפשר להאכיל לפחות עשר משפחות חודש שלם הרהר שמואל, ורשם לעצמו בפנקס קטן הערות לטיפול, להוציא את השטיח וחלק מהריהוט ולאפסן במחסני הכנסת. על השולחן הונחו שני טלפונים, אחד שמספרו חסוי ונודע אך למתי מספר והשני לקשר אינטנסיבי עם העולם. לאורך הקיר הונחה ספת עור גם היא ייבוא איטלקי, לאפשר ישיבה נינוחה לחמישה אנשים לפחות, הזמנה מיוחדת. שתי כורסאות אנגליות מרופדות ומעשה אמן בעץ ניצבו מול השולחן ועוד כמוהן כסאות היו בפינה אחרת סביב שולחן מהגוני רבוע וקטן. חלונות המשרד השקיפו אל הרחבת הכותל המערבי, חלונות ענקיים זגוגגית חסינת כדורים שלא אפשרה מבט מן החוץ אלא מן הפנים בלבד החוצה. באחד הקירות היתה דלת שנפתחה אל חדר שינה מרווח אמבט רחצה ושירותים וכן מטבחון לשימושו האישי. שמואל נאנח והחווה בידו על המשרד הכל ייבוא רונן, במחיר מטורף, הכל כאן קצפת וקצפת והכמויות יכולות להרוג. רונן חייך מתקשה שלא לפרוץ בצחוק, קצפת היתה בסדר אבל כן הכמויות האלו יכולות להרוג כל אחד.והם צחקו בכל לב משחררים את מתח הימים האחרונים. בלילה האחרון לא עצמו שניהם עין הבחירות התקיימו וכל הלילה נספרו קולות הבוחרים, ברחבי ארץ ישראל, בקונסוליות בחו"ל וקולות החיילים גם בים. רונית רעייתו של שמואל ליוותה אותו במשך כל מסע הבחירות, כששני ילדיהם מתלוים אליהם לחלק ממסעיהם בצרוף מטפלת צמוד שנטלה חלק בטיפול בהם ובשמירה על שגרת לימודיהם וחייהם. "את תשמעי מה אני אומרת לך ביתי" אמרה לה אמו חנה, "תהיי איתו הוא זקוק לך, אל תשאירי אותו לבד בזמן כזה". היא אחזה בשתי ידיה ורונית נשקה לחמותה כשדמעות מציפות את עיניה כמה דומה חנה לאמא זכרונה לברכה חשבה ומחתה את הדמעות. בלילות האחרונים הקפידה להשאר לצידו, מחזקת את ידו לקראת המשימה שהחליט לבחור "אתה תצליח שמואל, אני מאמינה בך. אתה יש בך אמונה גדולה בבורא עולם, יש לך אומץ אה שאני לפעמים לא אוהבת לא אוהבת את הסיכונים שאתה לוקח על עצמך אבל יש בך את זה", והיא השתהתה "עקשנות אתה עקשן ואתה תזדקק כנראה גם לעקשנות הזו.". עיקשותו אמנם גרמה לה לא פעם לכעס אך העיקשות הזו מן הסתם תשרת אותו. העקשות הזו תורשתית המשיכה לנבור באותה תכונה שנאלצה להסכין עימה כעת גם מירב ובועז עקשניים כמו אביהם. איילת דלל אשתו של רונן ליוותה אף היא את בעלה, לילות כימים. היא לקחה חופשה ממקום עבודתה כרופאה בבית החולים ומטיפולי הפוריות שעברה שנים רבות ושחקו את רוחה ונתלוותה אליו, מסירה מעליה בעונג את מחשבותיה אודות הטיפול, זמני הטיפול, תוצאות הטיפול ושוב במעגלים חוזרים, מחשבות אודות הטיפול, להרפות את הלחץ, לשחרר את הנשימה, לבדוק ביוץ ושוב ושוב. יש לנו הכל אמר לה לא פעם רונן וצלילי קולו כעוסים נוכל לאמץ מדוע את כל כך מתעקשת והיא שגדלה כבת יחידה התכנסה יותר אל תוך עצמה, מתקשה להכיל את בדידותה חרף אהבתו הרבה של רונן ואת וכמיהתה לילד, נוכח הסחרור שנתגלגלה אליו. בעיצה אחת עם הרופא המשפחה המטפל נטלה את החופשה מעבודתה ומטיפולי הפוריות, שאפה אל קרבה אויר מלוא ראותיה, הביטה אל השמש הזורחת בשמים וחייכה לעצמה בקורת רוח, כעת התרווחה על הספה ,הבחירות חלפו חשבה מיישרת את גיווה אודיע בעבודה שאקח עוד כמה ימים ולגבי הטיפול אולי כדאי שאוותר כעת, מתחה את כתפיה והרפתה, התענגה על מתיחת אבריה כמתחרה על עמדת קו הזינוק נכונה לנצח לצד אישי רונן כפי שאהבה להתנסח בינה לבינה.
***
השעה היתה תשע בבוקר, רונן דלל עזב את לשכתו של חברו, והתפנה לענייני המשרד שהיו בסמכותו. שמואל בן חיון ראש הממשלה הנבחר החל מקבל לשיחת הכרות ולבדיקת כיווני שיתוף פעולה ועשיה את חברי הכנסת שנבחרו. הזמן שהקציב לכל אחד מהמפגשים היה בן כמחצית השעה, לפיכך פינה את זמנו ותחילה זימן אליו את הנבחר הקשיש ביותר, בן השבעים וחמש. ניצה מזכירתו דפקה קלות בדלת והכניסה את ציון יוגב למשרדו. מפלגתו של ציון יוגב היתה קטנה, מפלגת א"ש מתוכה הצליחו להשתלב שלושה נציגים בלבד. במצע המפלגה שהציעו לבוחרים ציינו את עמידתם האיתנה למען כל ארץ ישראל, כללו את יהודה ושומרון ואפילו את סיני שנמסרה מכבר למצרים. ציון עמד על כך שסיני לא אמורה היתה להמסר לשום גורם, בישיבות שערכו במפלגתו, בכינוסים אליהם טרח ברחבי הארץ נשא נאומים "ומה שאמר אז הרבי צדק" נהג להמתין שישקטו הקולות שמסביב והמשיך "הרב מנחם מנדל שניאורסון זכר צדיק וקדוש לברכה. הרבי אמר שאסור להחזיר שטחים תמורת שלום ואף כעס על מנחם בגין ז"ל בשל החזרת סיני, הרבי צדק" חזר ואמר" ומאז דמויי השלום, נכון יותר לאמר שקיבלנו יותר דמיי עמינו הנשפך, בדם יהודים, ילדים , ואנו מסרנו שטחים, ישובי חבל קטיף וירושלים שכמעט" כאן תדיר היה נשבר קולו "כמה היה זה קרוב", אך דבריו נבלעו בהמיית השלום המתעתע בהמיית הציפיה להפסיק כבר את המלחמה הבלתי פוסקת , ברצון לפיסת שקט ושלווה שאין אחריה אלא מהומה ושפיכות דמים בלבד. ניסמך על אותה התנתקות ארורה מעזה, ופינוי חבל קטיף, העיקר לעזוב שם שלא נשלם במות חיילים, והעקורים הללו שפונו מבתיהם והלחימה מעזה לא פסקה , ירי הקטיושות לעבר ישובים ישראלים, שימוש בנשק נגד מטוסים , ההתפרעויות מצד ערביי ישראל שהלכו ותכפו, התקשורת שאיתרגה ועטפה את תעתועי השלום הכוזב מתוך שבאמת רצו כבר שקט סינגר עליהם לעיתים , אך הותירה אותו עם מחושים בליבו עוד טרם תחילת כהונתו. האם באמת טחו עינהם מלראות שככל שמסרנו שטחים וויתרנו שילמנו גם בחיי יהודים וגם באדמתינו? אף שלא קיים מצוות כאדם דתי הרי שקרא לעצמו מסורתי על פי דרכו נהג לצטט מתוך התנ"ך מתחזק בדעתו ואמונתו במובאות תנכיות "שלום שלום ואין שלום" "אני שלום וכי אדבר והמה למלחמה", עד שלא יתגלה משיח בן דוד לא אאמין בשום מוסלמי נשבע לעצמו. חרף גילו היה מוכן לשאת כבר עתה נשק בידו ולהגן בחירוף נפש על ביתו משפחתו ועל עמו. רעייתו ניסתה להניאו מלהצטרף לחיים הפוליטים וטענה כי החיים הפוליטים לא יטיבו עימו, הוא יזקין בשנה אחת מה שלא הזקין כל חייו ועלול לחלות מעומס הפעילות הצפויה. אך בן ציון נותר בעמדתו וניסה לפייסה בלשון רכ, חש בעצמותיו את הכורח לקום ולעשות מעשה."אני חייב להשתדל ורה, עבורינו, עבור העם, עבור הנכדים שלנו, חייב להשתדל". היא היתה מביטה בו בעיני ענבר שקדיות שהמיסו את ליבו בכל פעם מחדש ולבסוף נכנעת ואומרת "נו, העיקר שהשם ישמור אותך". עתה אורו עיניו, מפלגת מכבי ייצגה את שאיפותיו, את חלומו לחיות כיהודי גאה בכל רחבי ארץ ישראל, שיקפה את אמונתו בחיים חדשים שנכונו לעם. לא הוגדרו שטחים שאינם ארץ ישראל במצע מפלגתו, וכן הציעה המפלגה מדיניות כלכלית סוציאליסטית בעיקרה. תמיכה במשפחות מעוטות יכולת, ובאוכלוסיות חלשות, חתירה ללימודים החל מגילאי גן ועד ללימודים אקדמאיים בעלות נמוכה. שמואל ניגש אל ציון יוגב, לחץ את ידו והזמין אותו לשבת . "ברכותיי לך ראש הממשלה", אמר לו "תודה וברכותיי גם לך"
"אתה לראשונה בכנסת אם איני טועה"?, אמר לו שמואל "כן"השיב "אני עדיין נרגש שהצלחתי להשתלב, אני מקווה", הוא הסס קמעה אם להרחיב בדבריו והוסיף "אני תקווה להצליח, סך הכל במקום השלישי במפלגה לא גדולה וגם קשיש למדיי". הוא נאנח "אתה ב"ה תצליח" חייך אליו שמואל, "אם הגעת עד כאן אתה תפעל ותצליח". ציון התרווח בכסאו והמתין לדברי ראש הממשלה, שהישיר אליו את מבטו. "שמעתי אודותיך אצלינו במפלגת מכבי, הזכירו כמה פעמים את הכנסים שערכת אות התנגדותך לכך שסיני נמסרה למצרים". אמר לו שמואל,"האים היית מקורב לרבי"? הרבי מנחם מנדל שניאורהסון זכר צדיק וקדוש לברכה, נקרא גם כך בפשטות הרבי. ציון ביקר שם בסוף שנות השמונים והרבי קיבלו ליחידות. זכר הפגישה לא מש מנגד עיניו וכעת קלחה השיחה, מייקרת את הרבי בעינהם וצובטת בליבם צביטת געגוע, מעת שהלך לעולמו לא הצליח אדם למלא מקומו, החלל שהותיר היה כה גדול בליבות המוני אדם שצבאו אל פתח ביתו לקבל ברכתו, בקרב חסידיו לשמוע דרשותיו "אבד לנו רועה" אמר שמואל. את הרבי זכה להכיר באחת מנסיעותיו לארצות הברית, לביקור משפחתי אצל משפחת רעייתו לאחר נישואיו. שנישא, הוא לא ויתר על ביקור בברוקלין בחצר הרבי ועמד ממתין בסבלנות עם המוני אדם בטור ארוך לחלוף על פני הרבי. כשהגיע אליו אחז הרבי בשתי ידיו את ידיו של שמואל, עוטף אותו באהבת ישראל שקרנה ממבטו, מידיו, שואל לשמו, ואימתי הגיע, מה שהפתיע את מזכירו האישי שכן הרבי לא הרבה לאחוז בשתי ידיו את ידי זולתו, "כל טוב לך ולמשפחתך, אנו נשוחח"אמר לו והעומד אחריו ניגש לקבל את ברכת הרבי, מזכירו של הרבי תאם מועד לשמואל פגישה עם הרבי שנצר בליבו. מובנה נתברר ככל שחלפו הימים. עתה נתקיימו דבריו של הרבי שברך אותו וביקש ממנו שכתגיע העת הוא שמואל בן חיון ינהיג את עם ישראל בחכמת הלב "ותורת שלא תסור מנגד עיניך" , שיהיו לעזר לשמור על ארץ ישראל, "ארץ חמדה" הוסיף "כפי שהנחיל לנו הבורא". ציון ושמואל המשיכו לשוחח דקות נוספות על הרבי מתקשים להניח לנושא שנמצא חביב עליהם ואחר שיתף בן ציון את שמואל בנסיונו האישי החל מעבודתו כיושב ראש נציגות יישובי קו התפר ועד להשתלבותו במרוץ לבחירות לכנסת, כנציג מפלגת א"ש, שהיתה למעשה מפלגת ארץ שלם. המועד שהוקצב לשיחה תם וציון יוגב נפרד שמואל בחמימות, "אנחנו נשתמע" אמר לו שמואל "שמחתי להכירך" הוא לוהו אל הדלת "הניסיון שלך, הרקע המקצועי נוכל להשתמש בהם". בן ציון לחץ שוב את ידי ראש הממשלה "אשמח לעבוד לצידך" אמר וצעד משם בצעד מאושש
כך במהלך אותו יום זימן אליו מר שמואל בן חיון את יתרת חברי הכנסת, השני היה שבען אבו חמיד, דרוזי מהגולן מוסלמי אדוק כבן שבעים, רביעי במפלגת דע"ל , דת עם לכל. המפלגה הזו התעקשה על המשך מגורים בגולן, תחת שלטון ישראל תוך התעלמות מוחלטת מאורח החיים היהודי או מזהות יהודית. עבורם המדינה היתה מדינת כל אזרחיה. הם הצליחו להכניסו שש נציגים לכנסת למרות אחוז החסימה הגבוה . מוסלמים ברחבי הארץ בחרו בהם לאחר שנשמטו בדרך מפלגות קטנות. ברור היה שלא יצליחו לעבור את אחוז החסימה, והדרוזים מבחינתם היו בדיוק הנציגים המתאימים לצרכיהם. מרביתם צויינו אצל ראשי מערכת הבטחון כחשודים בעוינות, אם כי לא נתגלו עדיין כל הוכחות לכך. הוא נכנס עטוי בגלימה לבנה, על ראשו כאפיה וראש הממשלה ניגש ללחוץ את ידו תוך שהוא מחווה בידו שיישב. שבען אבו חמיד התיישב באנחה, עיניו ניצנצו למראה הכיפה שעל ראשו של שמואל בן חיון. מעניו לא נשמטו ניחוח המותרות שאפף את משרדו של שמואל. הרהור חלף במוחו ואולי מכאן יצמח משהו. חישב בנפשו שאולי הפאר וההדר הללו יכרסמו משהו בנחישותו של בן חיון כפי שנשתקפה בכיפתו הגדולה השחורה שכיסתה את ראשו. לא יהיה קל ידע בליבו, והוא הותיר את רישומי הירהוריו מאחור ונערך במלוא עירנותו למפגש. ההזמנה המוקדמת הזו סקרנה אותו , מבלי שהצליח להחליט מה גרם לכך. שמואל סקר את שבען אבו חמיד תוהה אם אכן מדובר באויב סמוי, גיס חמישי, קפצה למוחו המחשבה, המציאות טופחת פעם אחר פעם חשב, הארועים ברחבי הארץ דחקו בו להתחיל לפעול. כעסו של שמואל על התנהלות ערביי ישראל ובכללם הדרוזים לא נסתרה מעינו של אבו שבען ובפגישות מיעוטי משתתפים למדו את אורח חייו המוקפד של ראש הממשלה הנבחר, צברו ואגרו חומר אודות משפחתו , ילדיו, החינוך אותו קיבלו, אפילו מידע אודות ביקורו של בן חיון אצל הרבי תועד אצלם. בפגישה האחרונה שנתקיימה השתתפו ששת חברי הכנסת החדשים עם נציגי אמירות נפט עתירת משאבים כספיים שהאיצה בהם לעשות ככל שביכלתם להתלכד עם שורות החמס והחיזבללה. ערפת מייא ארד יושב ראש המפלגה תוחזק באלפי דולרים מידי חודש, ליצור את "אחדות הלאום המוסלמי הגדול", כדבריי הסולטאן. חבריו למפלגה העלימו עין מדרכו של ערפת אבו מייא להפריש לכיסו דמי עמלה גבוהים למשוך בחוטים המתאימים, להענות לרישרוש הדולרים. הם המתינו לשעת כושר לקחת חלק בשלל שהובטח להם, "תפעלו ותקבלו, תלמדו ממנו" ציין הסולטן"הוא לא חושש" ערפת מייא היה מבליט את חזהו, נושם אל קירבו דברי חנופה וליבו מרטיט עם התשלום. אבו שבען העדיף שלא להדחף אל קדמת הבמה, ממתין בשקט לזמנו שלו. בדיבורו והילוכו עם יושב הראש שילח לעג מסווה היטב, בטוח היה שעוד נועדו לו גדולות ונצורות במפלגתו. שמואל קיבל את פניו בסבר פנים רציניות, והחליט לשקול שנית את מחשבתו זו שקפצה בזמן אחר, בנתיים עלי לסמוך על עובדות בלבד שינן לעצמו השאר תמיד צמוד לקדוש ברוך, השאר תמיד צמוד לקב"ה חרט במוחו. הם ישבו כך דקות מספר, סוקרים איש את רעהו וכל אחד ומחשבתו הוא. שמואל זימזם למזכירתו וביקש שתי כוסות קפה ומים מנרליים וניצה נכנסה לאחר דקות כשבידה המגש. "התכבד" אמר לו שמואל בנחת "אני מברך אותך מר שמואל בן חיון" אמר לו שבען אבו חמיד, "אני מברך אותך בשם העם המוסלמי בארץ ישראל ובשם הדרוזים בגולן". "תודה לך ולכם" אמר לו שמואל, "בתקווה שב"ה נשכיל ונצליח לשים חיץ על העבר". "אינשללה" אמר ועיניו מרצדות, ממאנות עדיין להאמין שמולו יושב כעת בן שמואל, אותו שמואל בן חיון רב סרן שהגיע לכפרו במסגרת פעילות מבצעית. תוך שהם לוגמים מהקפה סיפר שבען אבו חמיד על מפלגתו. "אנחנו" אמר בהסוס "אנחנו חושבים שעדיף שנשאר חלק מישראל, אתה יודע המצע שלנו, לא כולם אוהבים את זה, אבל אנחנו כאן לא פחות". הוא עצר בדבריו שוקל את דבריו בפלס, שלא לחשוף ולו בדבר את קשריו עם הסולטן ושמץ מן החולף במוחו "כן" עודד אותו שמואל, "אתם מעדיפים במצע שלכם כמובן להשאר תחת שלטון ישראל",ו?.."אדוני ראש הממשלה, זה לא הזמן אני כך חושב, אתה מכיר את המצע של דע"ל". "כרצונך" חייך אליו שמואל בנעימות, מסיר מעל שבען את תחושת הלחץ שאפפה אותו. "יהיה עוד זמן גם לזה" חללים של שתיקות נפערו במהלך השיחה, וגשרים קטנים של רצון טוב התנפצו אל ארועי העבר, אל הימים שעוד יבואו כפי שידע בליבו שמואל, אל החלומות המנוגדים, דקות של דומיה בהם הרהוריהם נשאו אותם הרחק משם. לאחר צאתו של אבו שבען, נותר בן שמואל יושב בכסאו מהורהר, "אתה בסדר" אמר אבו שבען ללא שמץ חיוך בצאתו "תודה ב"ה אשוחח עם כל אנשי מפלגתך, לא אוותר על כך" אמר שמואל מבלי שרימז ולו במילה אחת על אפשרות שיבוצם בממשלה. הוא זמזם למזכירתו וביקש ממנה את כל החומר שיש ברשות הממשלה אודות חברי הכנסת ממפלגת דע"ל.
***
במרוצת שלושת הימים דחס בן חיון את יתרת הפגישות עם חברי הכנסת הנבחרים, כשהוא עורך הפוגות בשעות הצהרים לתפילת מנחה , ולארוחה משותפת עם רעייתו ושני ילדיו שהצטרפו אליו בהיתר מיוחד למזנון הכנסת. ניצה מזכירתו שליותה אותו חמש שנים עוד טרם לבחירתו לראשות הממשלה פינתה בלוח הזמנים הצפוף כשלוש שעות באופן קבוע והדפה בנחישות כל נסיון לקבוע עימו בשעות אלו. השעה שתיים בצהרים כמנהגו הוקדש ללימוד גמרא, כשעה וחצי רצופות שנהג ללמוד בקביעות עם חברו רונן דלל, מאז שסיימו את לימודיהם התיכוניים. לאחר שהתגייסו ושרתו בבמקומות נפרדים נאלצו לוותר מידי פעם על השעור המשותף, אך כל הזדמנות שנקרתה בדרכם בחופשות מהצבא, פינו את זמן קבוע וייעדו ללימוד. חברם יהונתן אלי שהוסמך לרבנות בגיל 23 הצטרף אליהם לאחר שסיימו את שרותם הצבאי . שלושתם התגוררו בסמיכות , ונפגשו פעמים רבות בבית הכנסת או בדרכם לסידורים במרכז העיר, שוחחו בינהם מצאו ששפתם קולחת ונינוחה, ישבו כמה פעמים לסעודת מלווה מלכה בביתו של שמואל, בבית הכנסת, הציעו את הלימוד המשותף לשלושתם. יהונתן הצטרף אליהם בשמחה, "שנוכל ללמוד וללמד בעצמינו" כפי שאמר, מה שהוכיח את עצמו, הם אתגרו עצמם בלימודיהם בשיטתיות, בפירוק היקשים והסקת דבר מתוך דבר, בליקוט ממאגרי ידע לחזק או לסתור הנחות
ולרוב סיימו את לימודיהם בקריאת מישניות לעילוי נשמות. במהלך הבחירות, הקצו שלושתם את הזמן לתפילה וללימוד, דוחקים מימין ומשמאל ומתיישבים באנחת רווחה בשעה היעודה ללימודיהם. רונן ויהונתן הגיעו אל משרדו של שמואל החליפו מילות ברכה קצרות ונפנו ללמוד כמנהגם . רונן הגיע הישר משיחותיו עם סגן ראש הממשלה אביתר הלוי , אוחז בידו מכתב מועדת הבחירות המרכזית, ומזכרים אותם הניח על שולחנו של שמואל. היו אלה מזכרים אותם רשם שמואל בשיחותיו עם חברי הכנסת שפגש במלשכתו, התרשמויותיו האישיות, והערות לבדיקה נוספת ועיון, את המזכרים נהגה ניצה לאסוף בתום יום עבודתה, אלא אם כן זמזם אליה והנחה אותה אחרת. המזכרים הועברו לעיונם המשותף של רונן ואביתר סגנו , לחוות דעת נוספת . מכתב ועדת הבחירות ציין את תוצאות הבחירות הסופיות לידין ציינה ניצה את ההתפלגויות הנוספות על פי תוצאות הבחירות :
ההתפלגות א':
מפלגת מכבי – ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל - ארבעים ושמונה נבחרים {48)* מפלגת אל-חי – מפונים, מטה ישובי הדרום - עשרים ואחת חברי כנסת {21}* מפלגת יחדיו – הגינות שילטונית –שבע עשרה חברי כנסת {17}* מפלגת יג"ן – ירוקים, גימלאים, נשים – חמש עשרה חברי כנסת {15}*
מפלגת געש – שמאל - שמונה חברי כנסת {8}* מפלגת דע"ל – דת, עם לכל – שישה חברי כנסת {6}*
מפלגת א"ש – ארץ שלם – שלושה חברי כנסת {3}* מפלגת ש"ר – שמאל רדיקאלי – שניים {2}*
התפלגות ב':
מספר חברות הכנסת – נשים - שמונה עשרה חברות כנסת {18}* מספר חברי הכנסת - גברים - מאה ושתיים חברי כנסת {102}*
התפלגות ג':
מספר חברי כנסת – גוש ימין – {מפלגת מכבי, אל-חי, א"ש} - שבעים ושתיים חברי כנסת {72}* מספר חברי כנסת – מרכז – { יחדיו, יגן } שלושים ושתיים חברי כנסת {32}* מספר חברי כנסת - שמאל – {געש, דע"ל, ש"ר} - שישה עשר חברי כנסת {16}*
שמואל, שלף כרך של התלמוד הבבלי, סדר מועד , מסכת פסחים ומסר להם דפי לימוד מצולמים לפרק הדן בערבי פסחים. הם הפליגו בדבריהם בין רב הונא רב פפא, לרבי ירמיה ועד מהרה שקעו בלימוד ולא חשו בתיקתוקו הנמרץ של הזמן שחלף ביעף, מבלי שהצליחו לסיים עד תום את הפרק העשירי. הם נדברו לחזור ולהפגש ביום המחרת כרגיל ונפרדו מהרב יהונתן שקם ממקומו, לחץ את יד רונן ושמואל לוהו אל הדלת טופח על גבו בחיבה , ומבלי להשתהות יצא יהונתן מלשכת ראש הממשלה אל ישיבת עטרת בה לימד אחר הצהרים בעלי בתים ואנשי עסקים. רונן דלל נותר ישוב במקומו, ותחושת שקט נמסכה באבריו מתחה בפניו חיוך דקיק של קורת רוח, מפיחה בו חיות שקרנה בעיניו. שמואל אסף את המזכרים ועיין במכתב ועדת הבחירות ובהערות סגנו ועוזרו, "עת לכל דבר" אמר, ולוואי שיכולתי ללמוד יותר הרהר "וכעת לעבודה"
***
בהוודע לראשונה תוצאות הבחירות באמצעי התקשורת אנשים שיפשפו עיניהם בתדהמה, אינם מאמינים שאכן חל מהפך מפלגת מכבי עלתה לשלטון, שמואל בן חיון ראש ממשלה. מצהלות שמחה בתל אביב בכיכר רבין היו ספונטניות התארגניות של זמן קצר, בשדרות, בפקיעין, בנתיבות, בירושלים בריכוזי אוכלוסיה טפחו אנשים זה לזה על הגב, מעודדים ומתעודדים "רואה אחי אפילו מפלגת אל-חי המפונים, אלה שזרקו אותם", "ואנשי שדרות אחי, אנשי שדרות לכנסת". השמחה מחקה עייפות מצטברת, מחקה את מורך הלב שננסך בעם זמן כה רב, הקיפה את מרבית העם שחפצו לזקוף את קומתם, חשים ברוח חדשה המפעמת בהם לא עוד חשש, לא עוד ויתור. אנשים עייפו מלהגן על עצמם להוותר תדיר באותה עמדת התגוננות מתמדת. תחילה מקלטים, מיגוניות ואחר המחשבה על כיפות ברזל ולאחר מכן מה שאלו עצמם מה יהא? העיר ירושלים היתה כמרקחה התרגשות ניכרה בכל, אפילו הילוכם של אנשים ברחובות נראה כאילו אחוז בהתפעמות פנימית המזרזת את התנועה, שמחה גלויה ודגלי ישראל בישיבות ובבתי מאה שערים.
מוסלמים תושבי מזרח ירושלים ותושבים נוספים שזלגו בהתמדה גם לשכונות יהודיות כדי להכות בהם שורשים, כדי לשמש זרזים להשתלטות נוספת הצטרפו לאחיהם במזרח העיר. תחילה הסתודדו קבוצות קבוצות של מוסלמים המזוהים עם ארגונים קיצוניים מבלי להטריד אדם, במאה שערים התרוצצו אנשים למלאכת יומם, תלמידיחם ללימודיהם והרחובות המו אדם. בשכונות רמות, גילה, הגבעה הצרפתית החיים עדיין זרמו כהרגלם, כלי רכב בכבישים, אוטובוסים מילאו את הכבישים, מלאים לעייפה פורקים נוסעים בתחנות. ערביי ירושלים שברגיל קולם נישא ברחבה בכניסה לכותל המערבי, כמעט ודממו אינם יודעים כיצד עליהם לעכל את הידיעה שנחתה עליהם. פרוק מייא ארד, בנו של עורך הדין ערפת מייא ארד, צעיר כבן עשרים עלה על ארגז ירקות רעוע מעץ, בחצר בית חברו סלים חמדן בנו של המואזין נסראללה חמדן, כדי למנוע משוטרי מג"ב אפשרות להתקרב אליהם ולפזרם בכח ולמנוע מעינים בולשות לעקוב אחריו ואחר הנעשה בביתו. חבריו נטשו את לימודיהם מעת לעת כשקיבלו הודעות בטלפונים הניידים שברשותם, ממציאים תירוצים מתרוצים שונים להעדרותם. פרוק ייצב את עמידתו על גבי הארגז, הניף ידיו לצדדים להשתיק את החבורה שהתגודדה סביבו. "חלס" צעק בקול והחבורה רובה ככולה בני חמש עשרה עד עשרים השתתקו. . "אחיי ואחיותיי" פתח בדבריו אף שלא היתה כל נערה בינהם, מיישר את צוארון חולצתו ומוריד אט את עוצמת קולו לרתק אותם אליו כדי שיאזינו. "אחיי ואחיותיי, אנחנו בני העם הערבי הגאה", הוא טפח על חזהו "אנחנו נעשה מה שמוטל עלינו. הציונים, היהוד בחרו במלחמה, היהוד שינו בבחירות האחרונות כל סיכוי שלנו לירושלים". הטלפון בכיסו של סלים חמדן צילצל לקול שיר באנגלית, פרוק הביט בסלים במבט
קשה ומבלי לאמר מילה כיבה סלים את הטלפון וכך עשו חבריו שהותירו טלפונים פתוחים.
"אתם יודעים כבר ודיברנו על זה כבר" פרוק הרים את קולו "כמו שאתם יודעים, וכמו שלמדנו ירושלים כולה שלנו".הנהוני הסכמה עלו מכל עבר , ירושלים שלנו צעקו כמה קולות ואחרים החרו אחריהם "אנחנו, רק אנחנו, הכח הצעיר נעשה ליהודים מה שאף אחד לא עשה""מוות" קראו כמה קולות, "מוות ליהוד" הוא היסה אותם שנית. "אתם זוכרים את ההבטחה הזו שיקימו עוד עיר ערבית, איפה היא, מישהו ראה"? "לא לא עוד הבטחות לא עוד שלטון של היהוד". "לא עוד צעקות, לא סתם רעש. מצטרפים היום אנחנו לאחינו המהוללים, הגיבורים בחמס, חיזבללה, יחד כולנו נכבוש את ירושלים, יחד נכבוש את ארץ פלשתין שלנו".
הוא הפסיק קמעה, סוקר את הקהל שהביט בו מהופנט. מודע לאימה שהפיל עליהם, בקולו הרועם, במהירות בה חשף את אגרופיו לכל מי שהתנגד לו. "לוד ורמלה, פקיעין וטבריה" הרים שוב את קולו, מתקשה לאצור ברוחו "כל ארץ ישראל. כל ארץ ישראל, זו תהיה סיסמתינו" "לא ברעש, ולא בצעקות אנחנו נכבוש את כל ארץ ישראל. בדם נפדה את פלשתין" קראו ביחד נרגשים, ואגרופיהם מונפים מעלה.
מרטי בו שלד הניף את ידו, הוא היה כבן עשרים צנום, פרוע שער. "אתה יודע יש לנו את המפלגה דע"ל" אמר נרגש לפרוק שמח על ההזדמנות להיות חלק מהם. הוא הסס להמשיך לנוכח מבטו של פרוק, והשפיל את מבטו. "אחיי בני העם המוסלמי הגאה" קרא בקול , "המפלגה זו דע"ל, לא תוכל לשרת אותנו. הם מעורבים מידי איתם, הם אוכלים ושותים איתם. עם היהוד, הם הם לא מה שאנחנו רוצים". הוא צעק בחמת זעם "ההורים שלנו המבוגרים הם אולי יותר קרובים להם, אנחנו עם הכח . אנחנו עם האיסלאם. אנחנו עם אחינו בעזה ובלבנן , אנחנו עם החמס , אנחנו עם החזבללה, נכבוש את כל ארץ פלשתין", אנחנו הכח"
"ועכשיו אחיי נרשמים כולם", והם נרשמו אחד אחד כפעילי חמס בירושלים, חוששים להפר את פקודתו, יודעים כי שמי שלא יצטרף ישלם על כך בדמו. פרוק מייא, המנהיג הצעיר שהכתיר עצמו עליהם בכח, חזר לביתו. כולם התפזרו , "הדליקו ניידים השאירו אותם פתוחים נשלח הודעות" . הוא פתח את דלת ביתו. הבית היה שקט אימו סלמה, היתה בקומת הבית העליונה , אביו ערך דין ערפת מייא , עורך דין מכובד וידוע וחבר כנסת בממשלת ישראל, היה אותה עת במשרדו המרווח בירושלים מקבל פניהם של שני אורחים חסויים שנכנסו אליו לשיחה פרטית בדלת שהובילה מהמשרד אל חצר אחורית . פרוק ניסח בזריזות מכתב אל המפקדה בעזה, וצרף את שמות החברים החדשים שגייס לעת עתה, ופיקסס אליהם מחכים להוראות ציין בסופו של המכתב. בעוד מקומות בירושלים התארגנו קבוצות קבוצות של מוסלמים ביפו, בבאר שבע. על פני השטח עדיין לא העלימו עין מארועים שהלכו ותכפו האויר היה טעון חשמל, ממתין בכל רגע להתפוצצות. מכתבים נוספים הורצו אל החמס בעזה, יחידים אשר הצטרפו אליהם כשהם סופחים עוד ועוד מוסלמים מכל מגוון הדעות. תצפיתנים ואנשי מודיעין דווחו לרמטכ"ל על הערכות החמס בעזה לפעילות רצינית וכן על פעילות אינטנסיבית והזזת כוחות עויינים אל קרבת הגבול בלבנון. אנשי האו"ם שנשלחו על מנת להשכין שקט באזור לא נראו כלל.
***
במשכן הכנסת בירושלים, ראש הממשלה שמואל בן חיון זימן אליו בדחיפות את יושב ראש מפלגת אל חי ישראל ברגר, את יושב ראש מפלגת א"ש דוד סימון ואת יושב ראש מפלגת יחדיו אשר אורן, כדי לדון עימם על הסכמתם להצטרף לממשלה.
הוא הציג בפני כל יושב ראש את המצב הבטחוני השורר ברחבי הארץ. למרות שהשתדל להמנע מקריאת עיתונים והעדיף להשאיר את ראשו נקי מכל השפעה, הדי ההתארגנויות בירושלים וברחבי הארץ הגיעו אליו באמצעות מזכרים קצרים שנשלחו אליו משרותי הבטחון והצבא. ציין את הדחיפות שיש לנקוט בפעילות מעשית, סיפר להם כי כשפתח את הבוקר בתפילת שחרית, למרות שהקפידו בבית הכנסת שלא לדון בענייני חולין , הרי לאחר התפילה ניכר היה הלך רוח מתוח ביותר "בגבעה הצרפתית התארגנה אתמול קבוצה של צעירים מוסלמים, היה להם רצח בעינים כשעברתי" סח לו אחד המתפללים "בגילה אנשים התארגנו כדי לשמור על רכושם, תראה מבית ג'לה שולחים לחמוס ולגנוב" ציינו אחרים. בעיקר הקשבתי אמר תוך שהוא משנן באזניהם של יושבי הראש כי עליהם לעשות השתדלות הכרחית וכל היתר ביד הקדוש ברוך הוא. עלינו לפעול מהר ובנחישות הציג את הקו המתווה של מפלגת מכבי , לעשות כמיטב יכולתם למען העם והארץ והקב"ה יעזור. כעת היה עליו להקים ממשלה מהר ככל האפשר, להגישה אל הנשיא לאישור ולהתחיל בעבודתו. והוא פרש בפניהם את התיקים שניתן לאיישם על פי חלוקה באחוזים ביחס למנדטים : מפלגת מכבי 40% מכלל התיקים, מפלגת אל-חי 21% , מפלגת יחדיו 17% , מפלגת א"ש 3% , את תיקי הממשלה שעמדו על הפרק משרד הבריאות {2},* משרד החקלאות ופתוח הכפר, המשרד לפתוח הנגב והגליל {2} ,* משרד הפנים, משרד לשרותי דת {2},* משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, משרד לתשתיות לאומיות {2}, *משרד הבטחון, בטחון פנים, נושאים אסטרטגיים{2},* משרד החוץ{2},*משרד המדע, תרבות וספורט, חינוך, תקשורת {2},* משרד הרווחה, קליטת עליה, גימלאים, יהודי התפוצות{2}* משרד התיירות, משרד להגנת הסביבה {2}* משרד הבנוי והשכון {2}* משרד המשפטים {2}*משרד התחבורה {2}*
ראש הממשלה הנבחר שמואל בן חיון בצרוף סגנו, עוזרו האישי ומזכירתו הגיעו אל בית הנשיא להגיש את רשימת חברי הקואלציה, ורשימת התיקים המיועדת לאישורו של הנשיא ונתקבל בית הנשיא בחמימות בלתי מצוייה. לאחר מכן המשיך אל משכן הכנסת להשבע אמונים כראש ממשלה כשהוא מתקבל בקראות ברבו, כל הכבוד, שמואל חיכינו לך תצליח בעזרת השם. אנשים שנקבצו ליד שער הכניסנה ניסו לגעת בו, ללחוץ את ידו. שומרי ראשו ניסו להדוף את ההמון שצבא על הכניסה, אך שמואל ניגש ולחץ ידים מתעטף מחומם וחיבתם של אנשים שלא ידע את שמם אך פניהם הביעו אמון בו ובמצע הבחירות של מפלגת מכבי. קומץ אנשי דע"ל בצרוף אנשי שמאל קיצוני הניפו כרזות בגנות ממשלת הימין, בגנות שמואל בן חיון נשמעו קולות שכינו אותו בכינויי גנאי פשיסט, כמו נאצי, מדיניות אפרטהייד, נאצי ספרדי . הוא לא הגיב לקריאות אלו המשיך ללחוץ ידים לתומכיו ואחר נפנה אל המשכן.
בתוך המשכן חבריו למפלגה קיבלו אותו בקריאות חמימות, מוחאים כף אליהם הצטרפו כל חברי הקואלציה. יושב הראש הלם בפטיש על השולחן להסות את הקולות, מחייך ועיניו בורקות. ושמואל בן חיון עלה על הבמה להשבע אמונים כראש ממשלת ישראל. האולם היה מלא עד אפס מקום, כל חברי הכנסת הנבחרים ישבו דרוכים בכסאותיהם, וביציע האורחים התכנסו בני משפחותיהם ממתינים להשבעתו של שמואל בן חיון ולהשבעת אמונים ליתר חברי הכנסת. ביציע העיתונות רגשו הרוחות, מצלמות כוונו אל דוכן הנואמים, עיתונות מרחבי העולם, שדרנים טרוטי עינים ממרתון ליל הבחירות וקדחת הפעילות שאפיינה את הבחירות הללו.
יושב ראש הכנסת ביקש שקט מהקהל הרב ושמואל בן חיון הושבע לראשונה כראש ממשלת ישראל, עם תום השבעתו זינקו ממקומם קומץ אנשי דע"ל בצרוף השמאל החלו בקריאות גנאי פשיסט, כמו נאצי, מדיניות אפרטהייד, נאצי ספרדי . הוא לא הגיב לקריאות אלו, משני עברי הכניסה לאולם פרצו שישה סדרנים והחלו להוציא את מחרפי ראש הממשלה החוצה. "השאירו אותם באולם" ביקש בן חיון, "הניחו להם". הסדרנים הביטו בו, כדי לאמת את בקשתו "הניחו להם רבותיי, בבקשה" וכמה מהמתפרעים שעדיין לא נתקררה דעתם שיחררו את ידיהם בכח מן הסדרנים ויצאו במופגן מאולם הכנסת. שמואל בן חיון הביט בנותרים, המתין קמעה עד שהרוחות 9נרגעו. הנהן אל יושב ראש הכנסת וירד לאולם. אחריו עלו כל יתר חברי הממשלה הנבחרת וחלק מחברי השמאל בצרוף נציגי דע"ל חזרו לאולם לצורך השבעתם
***
איילת דלל נדחקה בין מאות המוזמנים שהגיעו לאולם קבלת הפנים, כמעט גוררת בידה האחת את רונית בן חיון מפלסות להן דרך בקושי. מעטים היו אלה שלא זיהו אותן בעברם, וחיוכים נשלחו אליהם בברכת הצלחה ויישר כח לבעליהן. איילת חייכה בעייפות מבלי להאט ולו במקצת את דרך הילוכה. רונית הנה הם היא הרימה ראשה מעל וניסתה ללכוד את מבטו של רונן , ונופפה ידיה לשלום. "רונית הגעת" שמואל בן חיון חיבק את רעייתו והיא ליטפה את לחיו בעדינות. "והילדים לא הבאת אותם" שאל, "הם ממתינים בחדרך הצמוד למשרדך עם ענת" אמרה לו "בוא ניגש אליהם". שמואל, שמואל ציון יוגב הגיע אליו מתנשף ורעייתו לצידו טפח בידו על שכם רונן "לחיים בואו נרים כוס לחיים" והם הרימו כוס "שנשכיל למלא את תפקידינו כהלכה" אמר שמואל "אמן ואמן" ענו אחריו . יחיאל בעלה של ניצה מילא בעבור הגברים כוס לחיים נוספת והם הקישו זה בכוסו של זה מאוששים ונכונים לאתגרים ושמואל עזב את אולם קבלת הפנים עם רעייתו למשרדו.
איילת דלל מחתה את הזיעה שנגרה מפניה, המיזוג פעל אך היא הזיעה כאילו שהתה בצהרי היום לאור שמש יוקדת. "היי מה קורה" שאל אותה רונן, הוא אחז בשתי ידיו בסנטרה מרים אליו את פניה העייפות. " נו ומה.. מה קורה" שאל, "בואי נצא מכאן, את מזיעה כולך". הם יצאו מאולם קבלת הפנים אל המסדרון שמעטים היו בו ההמהלכים והתיישבו בשתי כורסאות שניצבו שם. "רונן איני יודעת אם להגיד, בכלל נראה לי קצת מוקדם אפילו", אבל היא לא הצליחה להסתיר את ההתרגשות שאחזה בה. רונן הביט בה בסקרנות , מלטף בעיניו את קיומה לצידו. "לא יודעת רונן לא יודעת " חזרה ואמרה " יכול להיות אני לא בטוחה אבל יכול להיות שאני הרה. עדיין לא וודאי, בגלל זה לא כל כך רציתי לספר עדיין אבל אולי" . "מה את אומרת"שאל אותה כשעיניו עולצות "אנחנו הרי הפסקנו את הטיפולים",
"כן כן אבל נראה לי שבכל אופן כן".
"זו הבשורה האמיתית" אמר וחיבק אותה כשהוא מניח יד על בטנה. הם צחקו והיא טפחה בידה על ידו, "טפשון, עוד מוקדם קודם כל נוודא","כן כן אמר" כשהוא ממשיך ללטף את בטנה מחייך. הם ישבו כך חבוקים אינם ממהרים לחזור לאולם הארועים, הנייד בכיסו החל מצפצף, על הלוחית הופיעה ההודעה משמואל בן חיון. אנא הצטרף אלינו עם איילת הילדים מבקשים גם לפגוש אתכם ממתינים לכם במשרד. שמואל.
