שירים

אזובים

 

"הנה שמחה המופרעת"

אמרו אזובי הקיר,

"שק ואפר על ראשה

והיא מחוֹללת ברחובות.

אי, שמחה, שמחה,

למה תשמחי, מחוּללת?"

אך שמחה לא עונה.

בסחרור משולהב היא עולה

לגבהי ארזים עצומים

ומציתה את דמיונם הפרוע.

יודעת שמחה, יודעת היטב,

כי הקנאה מדברת מגרונם

של אזובי הקיר,

נפשם יוצאת אל הגבהים,

אך גופם לעולם לא יעזוב

את הקיר הבטוח.

 
© כל הזכויות שמורות לביתיה שלו   

תגובות