ואף מילה אחת על ביתר ירושלים / רונן

ואף מילה אחת על ביתר ירושלים / רונן

הדולר התמתח ופיהק. השמש סינוורה אותו. בחשש מה עשה את צעדיו הראשונים תוהה מה הוא עושה כאן.

            "אולי תסתכל לאן אתה הולך?"

            "סלליחה?" השתומם הדולר במבטא אמריקאי.

            "סלליחה." חיקה אותו הדשא. "מה סליחה? אתה לא יודע לקרוא שלטים?"

            "איזה שלטים?" השתומם הדולר.

            "הנה שם. שלט גדול. מה אתה עיוור?"

            "לא עיוור. רק לא יודעת קוראת עיברית."

            "אז בוא אני אתרגם לך. נא-לא-לדרוך-על-הדשא."

            "הווו אני נורא מצטעייר." התנצל הדולר בריייש מודגשת.

            "אל תשים לב אליו. הוא סתם מנסה להפחיד אותך אבל הוא אוהב שדורכים עליו."

            "לא נכון."

            "כן נכון וכן נכון."

            "הללו, שללום. מי אתה?"

            "אני הלפריקון."

            "לפריקון!? מה זה לפריקון?"

            "אני באתי לשמור על הזהב. אומרים שמאחורי כל דולר יש זהב בפורט נוקס."

            "יש מאחורי זהב?" התפלא הדולר וניסה להציץ מאחורי גופו. הסתובב. הסתובב ומעד. הלפריקון שאג מרוב צחוק וקרמיט שיפשף את אצבעות כף רגלו.

            "תראה מה עשית לי?" התלונן קרמיט בקול מאנפף.

            "יופי!" שמח הדולר. "גם אתה מדברת אנגלית?"

            "אני לא מדבר בכלל. אני בסך הכל בובה שעושה עם הפה כאילו שאני מדבר אבל הקול הוא של מישהו אחר."

            "אבל אתה כן מדברת עכשיו." התעקש הדולר.

            "וואלה." אמר קרמיט. "אץ קוצץ קיצוצי לקצץ. גנן גידל דגן בגן דגן גדול צמח בגן. כמה חול יכול לאכול חול בכל ימות החול."

            "אני באמת לא יודע. תשאל את הדשא." התנצל הדולר.

            "הגעתי!"

            "אז מה אם הגעת? גם אתה לא יודע לקרוא. בשביל מה בכלל שמו פה שלט אם אף אחד לא יודע כאן לקרוא."

            "הגעתי ראשון. אתם עדים שאני הגעתי ראשון." אמר הצב והחל ללחכך דשא.

            "תגיד לי? אתה השתגעת? לא מספיק שכולכם חוגגים עלי אתה פתאום אוכל לי את הקצוות?"

            "אבל אני רעב." התלונן הצב. "אתה יודע כמה מהר הלכתי בכדי להגיע ראשון?"

            "אבל לא הגעת ראשון." הקניט אותו הלפריקון.

            "בטח שהגעתי ראשון. אתה יכול אפילו לשאול את דולר וקרמיט." הוא לא הזכיר את הדשא כי פחד שהוא כועס עליו ולא יעמוד לצידו.

            "אז הדולר וקרמיט הם העדים שלך?" סנט בו הלפריקון.

            "כן! יש לך בעיה עם זה?" התרגז הצב.

            "שום בעיה בכלל." חייך הלפריקון. "אבל אם הם העדים שלך זאת אומרת שהם הגיעו לפניך."

            "הלו צב! גש הנה מיד!"

            "כ-ככ-כן. אדוני השוטר."

            "רשיונות בבקשה."

            "רשיונות? איזה רשיונות?"

            "רשיונות וביטוח. יאלללה מהר אין לי את כל היום."

            "רשיונות וביטוח." התפוצץ מצחוק הלפריקון.

            "מי אמר את זה? מי שאמר את זה אם הוא גבר שיבוא כאן."

            "אבל אדוני השוטר אני צב. אין לי רשיונות."

            "אני מצטער מאד אני חייב לרשום לך דוח."

"על מה? מה עשיתי. אולי עברתי את המהירות המותרת?" נדלק זיק תקוה בעיני הצב.

"לא! עברת באדום."

"אני עברתי באדום?"

"כן. ויש עדים. רמזור בוא לכאן. נו בוא כבר אל תיהיה כזה בישן. זה הצב שעבר באדום."

"תראה... אדוני השוטר. הראיה שלי לא כל כך..."

"זה הצב או לא?"

"אני משוכנע שזה היה צב אבל אני לא יכול להשבע שזה היה הצב הזה."

"אז מה אני אעשה עכשיו? בגללך כבר התחלתי לרשום את הדוח..."

הלפריקון טיפס בזריזות על גבי הרמזור והתחיל להקיש על הזכוכית בכדי שהאיש ההולך יצא החוצה.

"תפסיק עם זה." ביקש הרמזור. "תפסיק עם זה בקשתי." כשראה הרמזור כי הלפריקון מתעלם ממנו טלטל את כתפיו והעיף אותו.

"איה, איה, איה!" צעק הלפריקון ואחז באחוריו הדקורים.

"מה אתה מתבכיין. זה כואב לי לא פחות." רטן הקקטוס.

"כל הישבן שלי מלא קוצים." ילל הלפריקון.

"לא היית צריך להציק לרמזור." הצדיק השוטר. "וואיי, הנה דולר."

"עזוב אותי. עזוב אותי." צעק הדולר. " תוריד אותי למטה."

"יותר נמוך מאיפה שאתה נמצא עכשיו כבר לא תגיע." צחק הלפריקון. "תשאל את ברננקי."

השוטר המבוהל שמט את הדולר מידו וכמעט ודרך על הגמל שלמה.

"אדוני השוטר. אולי תיזהר היכן אתה דורך. לא מספיק שאני צריך להתחבא מהצפרדע הזאת עכשיו אתה כמעט ודורך עלי."

"אמהלל'ה. ג'וק!!!" צעק השוטר וקפץ לאחור ואף הוא נדקר מקוצי הקקטוס.

"לא ג'וק. רק גמל שלמה. ואני לא צפרדע אמיתי אני רק בובה של צפרדע."

"בובה אהבלית."

"זה לא יפה משוטר לדבר ככה. אולי אתה, שאתה שוטר, יודע כמה חול יכול לאכול חול בכל ימות החול?"

"בחיי שאני לא יודע. אבל כל ילד יכול לראות שזה לא גמל שלמה."

"אבל הוא כן." התעקש קרמיט.

"אולי אתה ידוע איך קוראים לו כי  יכול להיות שאתם מכירים ממקודם. אבל אם הוא גמל אז איפה הדבשת שלו? וחוץ מזה יש לי דברים יותר חשובים מלדבר עם בובה בצורת צפרדע. יכולתי להיות עכשיו במשחק. אבל זה, אברג'יל, אישתו ילדה תאומים והייתי חייב להחליף אותו כי כשאני נתקעתי עם החגיגה של הילדה בפורים הוא החליף אותי. בעצם מה אתם כולכם עושים כאן? יש לכם רשיון להפגנה?"

"אני תמיד הייתי כאן?" רטן הדשא. "אז באתם כולכם ועמדתם לי על הראש. אתם יודעים כמה זמן לוקח לי ליישר אחר כך את הגבעולים?"

"אני הגעתי ראשון." אמר הצב והכניס מיד את הראש כי הלפריקון שם לו כאפה.

"אני שומר על הדולר."

"אין לך מה לשמור." צחק השוטר. "הדולר בקאנטים."

"אני יכול כבר ללכת." שאל הרמזור בעצב.

"למה אתה כל כך עצוב?" שאל הקקטוס.

"אם אתה היית צריך כל היום לעמוד במקום אחד ולמצמץ בעיניים גם אתה היית עצוב. חוץ מזה שאף אחד לא שם עלי וכולם עוברים באדום."

"היי, אתה שם – בובה של צפרדע..."

"קוראים לי קרמיט."

"וואלה, קרמיט. אתה לא שיחקת בטלוויזיה בסרט הזה עם בראד פיט?"

"לא אני הייתי בטלוויזיה ובקולנוע עם מיס פי...."

"בחיי! ידעתי שאתה מוכר לי. בהתחלה חשבתי אתה אולי מאחת ממשפחות הפשע. שחקן קולנוע אלק. איך שבראד פיט ונו ההוא הגדול ההוא... שורצנגר כיסחו לך את הצורה בסרט הזה עם האלה שנלחמו בחרבות כמו פעם בתוך הקולסאום."

"אני לא שיחקתי עם בראד פיט אני הייתי עם מיס פיג..."

"טוב, לא חשוב עכשיו. זה שאתה מפורסם כאילו, לא תקבל אצלי הנחות. תסביר לי מה אתה עושה כאן?"

"אני חושב, אנחנו כוללם פה, בגלל הסופר רוצה אנחנו פה."

"דולר. תיהיה בשקט עכשיו. אח שלי הפסיד הרבה כסף בגללך."

"אני חושב אבל שהוא צודק." אמר הקקטוס.

"בוא הנה קישקשת. אתה מוכן להשבע מעל דוכן העדים על כל זה." השוטר הוציא את האזיקים  ואחז בהם באיום בידו הימנית. "אל תרגיזו אותי! שמעתם? גם ככה הפסדתי היום משחק של מכבי חיפה ואני מרוגז מספיק."

"אנחנו באמת כאן בגלל הסופר." אמר הרמזור בקול בס עצוב.

"אמרתי לכם לשתוק או לא אמרתי." הוא ניגש לרמזור ואזק את העמוד באזיק אחד ואת השני סגר על ידו. "אתה חביבי בא איתי לתחנה."

ראיתי שאני חייב להתערב כי הסיפור מתחיל לצאת משליטה. אדוני השוטר הם צודקים. הם כאן בגללי כי אני אספתי אותם.

            "מי אמר את זה?" אמר השוטר והסתכל כלפי מעלה. הצב הוציא את הראש ואמר "הסופר." ומיד הכניס אותו בחזרה. הלפריקון שרק חיכה להזדמנות נוספת פיספס אותו ומהתנופה נפל שוב לתוך הקקטוס.

            "מי זה הסופר הזה. צא מיד החוצה שאני אראה אותך."

            "אני לא יכול לצאת החוצה כי אתם כולכם נמצאים בתוך הראש שלי. אבל אם תצליחו להבין למה כולכם כאן אז אפשר יהיה לסיים את התרגיל."

            "תרגיל, איזה תרגיל? אני אראה לאברג'יל. תקע אותי במשמרת עם תרגיל ולא אמר לי."

            "זה לא תרגיל כזה..." ניסיתי להסביר. "טוב לא חשוב. תנסו לחשוב מה משותף לכולכם."

            "כולנו חיים בעולם דפוק."מלמל הרמזור.

            "זה קשור לכסף? להר ראשמור? למגילת העצמאות."

            "בוא הנה, אתה דולר אין לך מושג בחגים. קודם פסח ואחר כך יום עצמאות. כבר ביקשתי מראש חופש כי אנחנו כל שנה עושים מנגל כל המשפחה. אני מקווה שרק השנה לא ידפקו לנו כוננות."

            "מה זה משהו משותף?" שאל הגמל שלמה.

            "משותף זה... זה משהו שיש לכולכם. תכונה או משהו דומה שיש לכולכם."

            "אני לא רוצה להתערב אבל אתה יכול לתת דוגמא?"

            "כן, כן תן דוגמא. למה אתה לא נותן דוגמא?" התרגז השוטר.

            "טוב אתם רוצים דוגמא... מה משותף לחג, חול ועצמאות?"

            "כמה חול יכול לאכול חול בכל ימות החול?" ניסה קרמיט

            "במדבר יש הרבה חול וכמעט אין מים." ציין הקקטוס

            "יום." אמר הרמזור בשקט.

            "היום יום שבת בגלל זה הפסדתי את המשחק של חיפה."

            "נכון מאוד רמזור. התשובה היא יום. יום חג, יום חול ויום העצמאות. יום זו המילה המשותפת לשלושת המילים האלה."

            "אני ידעתי את זה." אמר השוטר. "למה אתה נותן לו לדבר ככה בלי הצבעה?"

            "אפשר עוד דוגמא אחד בבקשה?" ביקש הדולר.

            "מה משותף ללחם, רבין וסוודר."

            "אני ידעתי מיד זה משהו פוליטי כאן. הפגנה בלי רשיון."

            "נו רמזור תגיד לו ונלך הביתה כבר." רטן הלפריקון שמשחקי מילים שעממו אותו.

            "את זה אני לא יודע. יש כאן איזה טריק."

            "כייייכהההה." צעק הצב מתוך הבית.

            "אני לא מבין מה אתה אומר."

"ככיייכככההה."

"אתה יכול לצאת הלפריקון לא כאן." אמר הגמל שלמה שגם פחד קצת מהלפריקון כי הוא הזכיר לו זיקית.

"כיכר." אמר הצב בקול ברור וגאה.

"נכון מאוד." ציינתי.

"מה זאת אומרת כיכר. אני לא מבין זה."

"כיכר."  חיכה הדשא את הרייש והצחיק את הלפריקון.

"כיכר לחם וכיכר רבין." הסביר הצב.

"איך זה קשור לסוודר?" שאל השוטר.

"כי קר!" ענינו אני והצב ביחד.

"טוב אז מה משותף לכולנו?" שאל הקקטוס

"אני אתן לכם רמז. זה משהו שרואים אותו."

"חשבתי על זה." אמר הרמזור. "אני עומד הרבה ולא עושה כלום חוץ מלמצמץ אז אני חושב הרבה בשביל להעביר את הזמן. אבל משהו כאן לא מסתדר לי."

"מה?"

"אתה מתכוון למשל... נניח, בקשר אלי משהו עם הגל ה..." שאל הרמזור.

"כל הכבוד."

"מה כל הכבוד? מה? אתם כל הזמן מדברים בקודים? אני לא הבנתי כלום. מה קשור החורף לכיכר רבין."

התעלמתי ממנו. "אתה בכיוון הנכון." עודדתי את הרמזור.

"אההה הבנתי." אמר הדולר. "כאילו דולרים זה..."

"יש כאן שניים שלא מתאימים למכנה המשותף."

"אני לא נחשב."

"חי חי חי." צהל הלפריקון. "הבנתי. נזלת, אפונה, אזמרגד, חסה, קישוא, הרבה נזלת, אבוקדו, ארטישוק, מלפפונים, מוכטה, סמארק."

"חוץ ממך יש שניים לא שייכים."

"מי?"

"השמש! למשל."

"איפה אתה רואה כאן שמש?"

"שם למעלה. אם אתה לא זוכר תחזור להתחלת הסיפור שלך. אתה הכנסת אותה לכאן."

"צודק. לא שמתי לב. אבל יש סרט שנקרא. נו אתה יודע שמש..."

"השני שלא שייך זה השוטר." התעקש הרמזור.

"אמא שלך לא שייכת." התרגז השוטר.

"תרגע בבקשה." ביקשתי ממנו.

"אז למה הוא אומר שאני לא שייך?"

"אתה מאוד שייך.''

"אתה רואה אני כן שייך."

"איך הוא שייך?" המשיך להקשות והדליק את האור של האיש ההולך

"כן תסביר גם לי איך אני שייך?"

"אם לא היית עכשיו במשמרת אז איפה היית?"

"במגרש כמובן."

"ואיך היית לבוש?"

"מה זאת אומרת איך? לבוש קומפלט. חולצה, צעיף וכובע. מכבי חיפה זה..."

"אל תגיד את זה!" עצרתי אותו. "כל הסיפור הזה הוא מבלי להגיד את המילה."

"אבל זה בנשמה." התעקש השוטר.

בזה אחר זה הם התפוגגו בראשי על פי סדר הופעתם ראשון הדולר וכל היתר אחריו. רק הרמזור נשאר להמשיך לחשוב על זה כי לא היה לו משהו יותר טוב לעשות. הרמזור והשוטר שהיה אזוק אליו.

© כל הזכויות שמורות לרונן