סיפורים

2 סיפורים להנאתכם מראיון הקבלה שלי

היינו צמודים..

באותו הרגע.. יכולתי לחוש את את הפעימות שמתחלפות לקצב

מהיר יותר משהיה..

לא ידעתי מה קורה לי "את מאוהבת" אמרתי לעצמי.

שהוא הרכין את מבטו לכיווני נירתעתי..

"הוא מצפה ליותר מזה" חשבתי..

הוא המשיך להביט עליי בצורה של "רוצצה אותך"...

מה שאני חשבתי אותו הדבר,אז נירתעתי..

התרחקתי..

האמת קפאתי במקום..,כי לא ציפיתי ולא הייתי

מוכנה,לרגע לא העלתי על דעתי..שמשה יחשוק בי

ככה ועוד שירכון לעברי..

השפתיים שלו היו במרחק נגיעה משלי..

יכולתי להריח את הנשימות שלו אני עד עכשיו זוכרת..

זוכרת את הרגע שמשמעותי נפהך כך עבורי..

אני עומדת ככה סתם נאחזת בעצמי..כדי לא ליפול..

הדקות האלו היו ארוכות..יותר מהמציאות

שהתרחשה כאן ועכשיו..

כימעט התנשקנו.. זה היה המסר שקלטתי ממנו..

בכל אופן זה הרגע הכי רומנטי ואינטימטי עבורי

בחורה בת 17 שלא יודעת דבר מה על אהבה

ועל קירבה..

אבל משום מה לא הלכתי משם..

אולי כי הוא משך אותי

יותר ממה שדימינתי

לעצמי..עוד בהתחלה למרות שלא הראתי לו את זה

ואתם יודעים מה,גם הוא לא הראה..

אני האמת לא הבנתי,ובטח שפחדתי קצתנירתעתי אין לכם מושג אפילו למה

הרגשתי שמשהו "חודר" לפרטיות שלי" חושף

אותי מבלי שהיתה לי אפשרות להפסיק אותו כלל

במהלכם של כמה הרגעים הללו,שררה בכיתה דממה מוחלטת,אולי ביגלל שחשבו שזאת הצגה

ואולי כי ראו באמת מה שקרה בנינו.

איך שקירב אותי אליו,ואיך שהידים שלו החזיקו בחולצה שלי,ואיך לא זזתי ממנו.

כעומדת מולך עדיין המומה כלא מאמינה שזה קורה לי. לא יכולתי לנשום לא הבנתי למה אתה עשית את הכל במין דרך מוזרה שצריך למעשה לנחש אותה.

במין שפה שאינה מוכרת שצריך ללמוד אותה,הכל אתה עושה בצורה כזו בלי לומר מילה

בלי להסביר כך אתה עושה את שלך

ולמרות הכל ולמרות שנירתעתי,וקצת הלכתי אחורה כי פחדתי ממך {או לא} ידעתי אותך כי בשבילי למרות שכל "העסק" היה חדש

אבכל למען האמת די רציתי שזה יקרה

רציתי שכן תיגע בי כן שכמעט תינשוק לי על שפתיי

לא בדרך כזו או כוחנית,אלא דבר אחר דבר לאט ובטוח.

בכל מיקרה הינה אני הגעתי לרגע זה,האינטימי והאישי שחודר לפרטיות שלי ושלך

היו עוד כמה רגעים אינטימיים שדי התרגשתי מהם אני חייבת לציין...

נכון שלא קרה בנינו כלום, אבל היה מתח בנינו {אני הרגשתי} כל פעם שהעיניים שלנו ניפגשו בניהם,

כעבור כמה דקות אתה בחרת דרך שונה מעט להראות לי את "הכוח" שחבוי בך.

שאני מתכוונת כוח,אני לא מתכוונת כוח פיזי אלא כוח שיכלי כוח רוחני,כוח מחשבתי..

והכוח הזה שימש עבורך כמשחק

כמעט חשתי את הזרם שעובר בי,מטלטל קלות את גופי,ולוחש בלי כל הפסק. ידעתי וניראה כי הדחקתי אותו היטב {את הרגע} את הרגש ההוא שהיה חבוי,ושבוי בתוך עצמו.

ומשום מה נעלם.

כי לא רצה לצאת אליי, ולא רצה שאגלה אותו,ולו במעט..

אני לא יודעת איך ניקלעתי למצב הזה ולמה חייב להיות מצב כזה,שכולם יודעים ורואים מה אנחנו מרגישים אבל רק מתחמקים אחד מהשני כל הזמן ..

כניראה משחקי המבטים היו טובים. כמו,שהיינו אני ואתה במשחק הזה, משחק האהבה,משחק האשליה, שגרם לכל מי שמסביב לתהות על קנקנו אם אמת או לא,מה שהתרחש לנגד עינכם הרואות אותנו אחד מול השני באינטימיות חשופים {רוחני} מול השני

 

תודה על הסבלנות והסובלנות.
 
 
הינה אני מתמסרת בכל גופי ונישמתי לטעם הזה, כבר שחכתי אותו-השתנה כ"כ. הריחות האלו,המשכרים מעוררים בי את כל החושים בגופי, תא אחר תא
כמעט "מפשיטים אותי" עד שיכרון חושים..
שאני הולכת בין הפרחים האלו,העצים נוטפים מרייח מתקתק שתמיד נישאר שוב לא מרפה מקיומו. משאיר חותם בכל איברי גופי..
זה אומר לי "לעמוד שם ולהתמסר" לרגע הכ"כ שם בשבילי
שהוא משאיר את אותם הריחות המשכרים האלו,הדבוקים בי לא יכולה להסיר אותם ממני ולו לרגע אחד. מידי פעם שאני עוצמת עיניי אני שומעת קולות מעבר..כמו זיכרונות שהיו חבויים בי,שכבר לא רציתי בקיומם
לא רציתי לגעת בהם,כי הם בעברי ועבר הוא הסטוריה. בבת אחת הרוח באה והעיפה את כל הזיכרונות השלילים והותירה בי רוגע שלווה ופשטות שהיתה בי תמיד,אמיתיות שאין כמוה כאילו אני נקייה מהכל..
נקייה מהכל-וממך.. שהיה לי קשה להתנתק ולמחוק את כל מה שאהבתי בך..לא יודעת אבל תמיד שאני עוברת
בשביל המפוטל הזה,מרגישה כאילו אני חזקה יותר מאתמול,שואפת את הכוחות מהסביבה מהעצים מהפרחים מתמסרת לרגע ונותנת לרוח להעיף את כל מה שלא חשוב ולא שייך ומה שנישאר וישאר בעבר-וגם אותך
זה מביא אותי לתחושה כאילו אני באמת שם, עומדת על הגיבעה הקטנה שכולה רטובה,ועוד ממשיכה לנטוף
היא משאירה מקום לדמיון.
אפשר לומר שכל היופי והטוהר שבא אליי כמו מגנט הוא בעצם כוח,ששואפים ומפנימים ממנו את המיטב פימה
זה נכון בהתחשב לכך שמה שמדרבן אותך
לשתות ממנו כמו מים לצמא המתאפק לעוד,ולא יכול עוד להתאפק עד שילגום ממנו שוב
הזיכרונות האלו שחגים מעלי ששוטפים אותי מכל הליכוך הזה שצברתי במשך הזמן.
מבאים אותי למקום אחר נקי
מה שאני מרגישה כשאני עומדת נושמת את האויר הכה צלול שבא אליי, כולי רפויה ריקה ממחשבות ולא חושבת על כלום.
רק שומעת את ציוצן של הציפורים שמתנגנות ברקע כצליל ערב ומרגיע
ניכנסת לדמיון שאין כמוהו העולם כולו מוכן לי נקי טהור לא טרוד לא מפחד
ומוכן לבאות
ומוכן גם לי
שחכתי מה זה להתמסר לרגע, שבו את מוכנה כל חלקי גופך מצפים בכיליון
עיניים מלאי התרגשות פנימית וחיצונית
שכבר מתנגנת לה באופק
ומפלסת את דרכה אליי
בעודי הולכת וצופה בין האנשים שחוזרים שבאים אני יכולה לראות
את שפתיהם זזקות,גם מבלי לומר מילה,מבלי לפצוח פה,או להוציא קול
נישמע כאילו הם מתלחשים,או זה הרעש שלא עוזר ובוקע מבין ההמון
הדקות כאילו נעמדו שם ניראות רצות מלפניהם
כימעט ונופלות ולא מדיקות הפעם..
שמעתי שהזמן בורח אם אינך הולך בקצב שלו
ורק נישאר חסר מעש ותו לא
די משעממת השיגרה בימיינו שום דבר אינו מעניין דוי כדי להתמסר ולהיות
ברגע הכ"כ מיוחד הזה
תמיד אותו תקליט אנשים הולכים על השביל מביטים על יקיריהם
מדברים, מרכלים,צוחקים צועקים, חושבים שהם יודעים
יותר טוב מאחרים..
אבל אם הם יביטו לרגע על עצמם,כל אחד לבדו לנשום את האויר ולהתרגש ולהודות על עוד יום מדהים וניפלא
ולעזוב את הכל את כל השטויות שפוקדות אותנו ביום יום
ונלך למה שמעניין אותנו למה שמאפיין אותנו,שנהיה עם עצמינו, בדרך שלנו
לחשוב על מה שהיה ומה שיהיה
ולא לשפוט ולא ליפול להצליח להתקדם הלאה
לקחת את הזמן לשאוף כוחות להודות על הטבע ועל הסביבה שכל יום ויום אנחנו נהנים
וגם חלק ממנה
תמיד
 
.

תגובות