וינקיט אומניה אמור זה שם של דג

ואז, עטויית דמעות - קשקשים

תפסת אותנו מתחת לעץ הדובדבן

והכית בשפתיי עד זוב, והכית למוות את האור -

הדם בוהקו

קפוא

והדם נוטף והדם צורח והדם שחור.

זוכר אותך על החוף בקיסריה

ירוקת לבוש, חמושה בחיוך נבוך

כפות ידייך מוסתרות בשרוולים ארוכים

עיניך מכחילות משמש הבוקר

הכחול האדום והירוק צוחקים

אהבה -

נערמת כאסימונים של פוקר

והלכת ולא הבטת לאחור

והבוהק נצחו עומעם

וכל האביבים וכל עצי הדובדבן

באחת ניתקו מגעם

החתול מבטו הירוק לא הבהב

אך צחוקו נעלם

והקיץ ההוא הסתחרר

ונדם

וכמו לא היית מעולם -

החתולים יודעים הכל אודות אהבה

החתולים יודעים הכל אודות

אהבה

החתולים

יודעים הכל

אודות אהבה.

ואז, ואת, ושם, לחצת על ההדק

(האהבה)

הבהבה-

.