אחלה חמור !
חם היום , מה זה חם, שהארץ לא ידע מזה שנים. יושבים אצל אבו נואס , מגלגלים קוביות שש- בש , מושכים ב " שישה " גם התמרהינדי הקר והלימונדה לא עזרו. הזעה נוטפת מהמצח ישר לעיניים. ומהצוואר מתצברת כמו נחל קטן וזורמת דרך חוט השדרה אט אט לתוך התחתונים ואין אפשרות לנגב חוץ מ להשתפשף על משקוף הדלת. אפילו הזבובים קפאו על מקומם על הטורבן, ממתינים לגזר דינם צ'פחה ממני או יתייבשו. כול כך חם שאפשר לטגן ביצה על החול בוואדי ג'וז. ולמה אני מסביר ? יעני כי נזכרתי בסיפור אשר סיפר לי סבי עוד שהייתי ילד קטן ופוחז
והמעשה שהיה
, כך היה. המוכתר של עבו עוש עבד אל קאדר אל מאלכ בן דודו של עבד על קאדר אל חוסיני יימח שמו, שהיה גובה תשלום מעבר מכול מי שעלה מ – יפה לאל קוד'ס . חתן סוף וסוף את ביתו הבכורה המכוערת ( ואמר : ברוך שפטרנו מעונשה של זו) . המוכתר הזמין את כול אנשי הסביבה כדי לחגוג את חתונת ביתו מ – ואדי קלט ועד לוד, בין היתר הזמין את הקאדי אשר בזמנו חיתן אותו ואת אביו סלמה איבן זרוני . קיבל הקאדי את ההזמנה ושמח מאוד ( על האוכל בחינם) . לבש את תפארת מחלצותיו עבאיה ממשי ותרבוש חדש, שם קמה נאדות מים על החמור ויצא לדרך מ – עין פשחה בואכה לאבו עוש . לאחר כמה שעות טובות היגיע סוף סוף כשהוא מפלס דרכו בין מאות המוזמנים הישר לאוהל המרכזי. קשר חמורו ליד האבוס ונכנס פנימה. בראות המוכתר את הקאדי, זרחו פניו משמחה , קם לקראתו חיבקו והושיבו סמוך עליו במקום של כבוד הראוי לקאדי. לא חלפה מחצית השעה ומכוון המטבח יצאו להם נערים ונערות וידם עמוסות ב" טסים " ממורקים מנחושת מלאי כול טוב המהווה פתיח לסעודה. קפה מר וחזק מחוזק בגרגרי הל , מיני ממולאים בבשר כבש אורז כבד וצנוברים , בצלים , עגבניות , קישואים , עלי גפן בסמנה ולימון . מניפות ירקות חתוכים דק דק באלפי צבעים כשמעיהם בזוק שמן זית טהור, כערות לבנה זעתר ושמן זיין פירות שהובאו במיוחד מ דמשק . חמוצים תוצרת ביית יעני " תורשי " וריח הפיתות שיצאו אך עכשיו מהטבון, התערבב בכול הריחות עד כי מיצי קיבתו של הקאדי החלו לחגוג וריר החל ניגר מפיו. שלח הקאדי ידו אל אשר מונח על המחצלת לפניו והחל אוכל , לועס ודוחף לפיו מכול מיני המטעמים שהיו לפניו ושותף אותם לקיבתו בעזרת הלימונדה הקרה. לא עברה מחצית השעה והקאדי לא הספיק לעכל את אשר נכנס לפיו והינה עוד טור של נערים ובידיהם ים של מטעמים. קערות מטבלים שונים, טחינה שמן זית, ממרח זיתים , עגבניות מיובשות , מיני שיפודי כבש , מיני קבבים , כופתות שיפודי ירקות, בצלצלים שומים בדבש , יונים ממולאות באורז הל וצנובר , פרגיות בני יומם ממולאים בכבד ושומן כבש על מצע של אורז זהוב מתוק בסילאן , שלא נשכך את החומוס של עבו עוש הידוע באיכותו בכול הארץ , והסנייה בקערות חמר מנות אישיות . פתח הקאדי את אבנט חגורתו ונתן לכרסו לגלוש ומוך שהוא מזיע הושיט ידו והחל לטעום המאוכל . לפתע לקח המוכתר יונה ממולאת והגישה לקאדי . תוכל יה קאדי מידי כמו שאתה האכלתני מידך כשהייתי קטן. הביט הקאדי במוכתר ואמר : עדין לא עיכלתי את השר נכנס לפי אין אני יכול. הלבישני אומר אתה תוכל השם ידידותינו. מחוסר בררה להעליב את המארח, לקח הקאדי את היונה מידו של המוכתר ואכל אט אט עד אשר נגמרה ואת העצמות זרק לעבר כלבו של המוכתר שעמד להזדמנות. והינה עוד מחצית השעה עברה והסיפור חוזר חלילה הפעם " גולת הכותרת הד'בחה " כבש שלם על מצע של אורז בסמתי צהוב שקדים וצימוקים , לבבות קינרס ותפ"א ירושלמי, גזרים בני יומם, תאנים שיזפים ותמרים ממולאים בבשר כבש והל, מחמר וקובות לבבות אווז וכבדי יען מתובלים בזעתר נענע ופלפלים קטנים ערסאואטים וחריפים והריחות......גן עדן. יושב הקאדי מוריד את העבאיה מסיר את התרבוש מנגב את מפלי הזעה מעל פניו וצווארו לא מסתכל ימינה ולא שמאלה פן יראה אותו המוכתר אבל...לא עזר פתח המוכתר את פי הכבש ותלש ממנו את לשונו קילפה , והגישה לקאדי : הינה החשוב בחשיבות לשונו של הכבש למכובד בן המוזמנים אכול יה אקדי...גלגל הקאדי את עינו מצמץ בשפתיו ואין מקום בקיבתו גם לא לפרור לא יכול יה סעידי אין לי מקום יותר... בחיית נאבי מוחמד אכול מידי ולא תבושני בפני אורחי ? מחוסר רצון כאילו קפאו השד לקח הקאדי את הלשון נגס בה הילל ושיבח את המבשל והיתר דחס לקיבתו מבלי ללעוס , כי..הלסתות כאבי לו. לבסוף אחרי שוב כ – שעה הגיעה המנה האחרונה המתוקים...והקאדי...לא מוצא עצמו לברוח . לקח המוכתר פיסת קנפה בדבש וגלגל בה אגוזים שקדים ותמרים והגיש בה לקאדי : הינה סוף הארוחה מי ייתן וכול שנתך תהיה מתוקה וטובה כמו הקנפה הזו אכול בשם אללה . אזכור השם הקדוש מנע מהקאדי לסרב אוכל מן הקנפה ועיניו יוצאים מחוריהם כי אין יותר מקום בשום מקום בתוך גופו. סוף סוף נגמרה הסעודה והקאדי התמוטט מרוב עייפות וחום ונרדם. אחרי שכל האורחים הלכו, העיר המוכתר את הקאדי עזרו לו לעלות על חמורו ויצא לדרכו שבע וטוב לב . בדרך, עצר לרענן עצמו ליד ה - " סאוויל " שליד באב אל נאבלוס באל קוד'ס . ירד מהחמור שטף פניו לגם אשר לגם . הביט בחמור אשר הפסיק לשתות אמר לו : יה חמור שתה עוד כי הדרך ארוכה הביט בו החמור ולא שתה. שתה יה חמור בשם חברותינו...והחמור אינו שותה...שתה יה חמור בשם נאבי מוחמד....והחמור מסרב לשתות ...שתיה חמורי בשם אללאה והחמור, בשלו לא רוצה עוד לשתות.. הסיר הקאדי את התרבוש גרד בראשו הנהן פה ושם ופנה לחמור שם את התרבוש על ראש החמור ואמר : ואולאה, מין הראוי, שאתה תהיה הקאדי ואני החמור !!!!!
כול הזכויות שמורות לדהוד אבו נטור @
