שירת השממה

הרחק מעין

נסתר לו מעיין עין- עבדת.

 בצל עצי שיטה וקוצי הינבוטים

בין מורדות הר רמון והערבה

 נגלה לפתע לפניו

בין סלעי קרטון,זרחן ומלח

ומתוך מדבר- ציה בין אובך לאובק,

עולים מולו קירותיו הצחיחים

בחיות ססגונית,

 ביפעתם הממכרת

בצבעי חום לבן ומוזהב,

ובינותם יעלים מרקדות,

שרות לו שירת- השממה.

הצוקים המגולפים קוראים לו,

כולאים בתוכם זעקותיו,

נקיקיהם אוצרים זכרונות אהבותיו וכאביו.

נכסף בעוצמת הדרו של הטבע ואמריו הדמומים,

נכבש בכתמתם ובצהבהב המדברי,

ולבו רוגש  וכמיהותיו

שוצפות  בנקיקו החרב

כבנחל איתן, מכוונות נתיבו ואורחותיו,

יוצקים לו טעם חדש