התחלתי לעבוד בתור מלצר באיזה בר בתל אביב "העולם הנדיף"
איזה מין שם זה? מי המנהל הזה? המנהל הטמבל הזה מה חשב ? שהשם הוא גימיק?! שאנשים תל אביבים שאינם יודעים את משמעות המילה נדיף יבואו לשכון בבר שלו ?
חושב במין גיחוך
מרוב שהם אטומים התל אביבים האלו הם יחשבו שזה העולם העדיף ויבואו לשם בגלל שזה "מגניב"
-"ואם עוד פעם אחת אתה תלכלך ככה על הבר שלי אתה תעוף מכאן עם כל הקיפולי מפיות שלך שמעת?".
מה?! לא! שוב חשבתי בקול.
-"מה? אני נורא מצטער אדוני זה לא יקרה שוב אני פשוט נורא לחוץ היום תראה הידיים שלי רועדות! ".
-"אז תפסיק לקפל מפיות כבר ותתחיל לעבוד!".
האידיוט הזה מה הוא צוחק על המפיות שלי, מחפש על מי לצרוח ,לאיים, כזה שמן .
אשמתי שלא באים אנשים לבר הזה מה אני יעשה יגיש לעצמי שתייה? אז קיפלתי מפיות אז מה?
סבתא לימדה אותי קיפולים יפים מאוד חבל בשבילו אני אומר ,אם היה רוצה הייתי מלמד אותו הוא סתם מקנא. אני חושב לעצמי במין נימה ילדותית ואומר זין על העולם אף אחד לא מסתכל במחשבה שלי. מחליף פרצופים מפרצוץ כועס לפרצופים אחרים פרצופים עסוקים מתעסק במפיות שלי .לא אכפת לי מה קורה איתו עם השמן .
גדול מידי ,קטן מידי ,אוי איכס מה קרה להם? איך היא מסתובבת ככה בלי משהו שיחזיק?
"לא קר לך גברתי? את רוצה שאני אדליק תנור?" אני אומר בנימוס מתוחכם
האישה האומללה מביטה על חולצתה הפיטמתית למידי.
"אויש זה נורא!" אני ממלמל ומפנה את הראש
"אז קר לי ! קורה " היא אומרת נבוכה.
"אתה חוצפן נורא אתה מודע לזה? "
"אבל איפה היא איפה החזייה שלך למען השם?" ,אני מגמגם בחוסר אונים, "האם נגזרה עלייך הגזרה ועלייך ללכת בלי חזייה?"
אני אומר ברחמים והתחננות פנימית .
היא מסבה את הראשה והולכת להתייסר באיזו פינה בבר .
תמיד אני שואל את עצמי בשביל מה הם הולכים לפינה כל המסכנים.לפעמים רואים שם דמעות נופלות. לפעמים אני יותר מידי בא לשם כדי לתת שתייה.חיים קשים יש למלצר בבר .
מי שמע על בר שיש בו מלצרים? בר הכוונה שהולכים לבר ולוקחים לבד ,אבל לא! היו חייבים לקחת איזה בשר ,חתיכת אדם מושלמת שתגיש להם את החומר הנדיף הזה להגיש להם ושהריר ייצא להם מהפה ואז כשאני יסתובב הם יצעקו "וואו איזה תחת" ואני אקרוץ להם במבט מפגר. לפעמים אני שומע ברקע "אויש ,נוראי .אדוני תצא מפה! בבקשה!" ואז אני יודע שזאת הפעם האחרונה הערב שאני יהיה שם בפינה השחורה שאני צריך לנקות, לנקות את כל הרגש שהמסכן הקיא הוא שם שוכב לו על הרצפה כמו מדוזה מביט עליי כאילו אני אשם שהוא נסחף לחוף לא ממצמץ אפילו.
היה לי פעם קטע מצחיק שאיש שיכור שהסתכל עליי ולא מצמץ, הוא היה נראה כמו כל איש רגיל והוא שכב שם כל הלילה וחיכינו שהוא התעורר לא רצינו להפריע לשנת השיכור הנסחף .אז השמן אמר לי יום אחרי זה שהוא היה כבר מת אחרי שהוא הקיא.
באותו יום הרגשתי שאני הוא השיכור המקיא הקאתי את הנשמה כל היום, שתיתי תה והלכתי לישון.
