יצירות אחרונות
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (1 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (1 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
הגוון שלךְ (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2024 08:34
סיפורים
על הברישבה זקופה על הבר. רגל משורגת היטב בשניה. בהתה בגלים שעשה המשקה בכוס הגבוהה. "התמונה", נזכרה במשפט שאמר לה. "אתְ מביטה. מה קורה לך בעשירית השניה בה את נחשפת אליה?" בהתה בגלים, שנעו עתה בכוח רב יותר. בפעולה מכוונת טלטלה את ידה מפרק הכף. רגלה של הכוס מפשקת בין אצבעותיה והגביע חבוק היטב. בהתה וחזרה אל התמונה מאז: הביטה בו בעיניה הגדולות, העמוקות ובמלמול אמרה לו: "התחושה חודרת מיידית אל הנשמה, ללא שליטה, וזו מציירת על הגוף בצבעים נבחרים, גם פעולה זו ללא שליטה או בחירה, את התשובה לשאלתךָ". הבחור, גבוה ורזה, המום מתשובתה, הביט בה, לתוך פניה, אל עיניה פנימה ושתק שתיקה עמוקה של שיתוק. עברו כמה שניות ארוכות עד שנע על מושב הכסא והבעת פניו רצינית ואילמת. לא היה מסוגל לומר לה דבר או לחשוב על המשך השיחה. הרגיש לבן ושתק. הסירה מבטה ממנו והמשיכה ללגום מהמשקה החריף. על פי תנועותיה ניכר היה שמורגלת בשתיית משקאות שכאלו. היתה משוחררת לחלוטין, עם עצמה. לא הרגישה צורך בדיבור. הביט בה. סקר אותה. כל כך ברורה ושקופה היתה הפתעתו. לא הבינה מדוע. חשבה שהדברים שאמרה יפתחו שיחה קולחת בענין התרשמות, רושם ראשוני, מראה חיצוני, פנימיות וכו'. ריחוק רב היה ביניהם. היה מולה כצופה בחלון ראוה. בחן את איפורה, בחן את צבעי הצללית שבחרה למרוח על עפעפיה הרחבים, הפריד בין ריס לריס שהיה צבוע שחור ומעוצב כלפי מעלה, מתוח ככל האפשר. הביט וניסה לנחש מהו צבע המייקאפ שמרחה בספוגית מול המראה בביתה. ניעור בתזזית משקיעתו. "בואי לרקוד", אמר לה והושיט כף ידו. לאט שלפה רגל מהסבך ושניה הניחה על רצפת הבר. עכשיו, שהזדקפה מלוא קומתה היפה, הושיטה לו ידה. שם על הרחבה חייכו. תחילה באיפוק ולאט לאט התקרבו ומדי פעם נגעו כבדרך אגב, רק כדי להסב תשומת הלב בתוך הרעש מחריש האוזניים. אצבעותיו ארוכות ונוגעות כנגיעת הפרפרים, מרפרפות ועפות. מאוד זהירים היו. רקדו במרחק, אחד ליד השני. זמן רב. השירים התחלפו, גם השעות. המוסיקה עצרה לרגע. לקח אותה, ידה בידו, ומשך אותה בקלילות לכיוון דלת היציאה. בחוץ, האויר הנעים של הלילה דגדג בזיעתם. הוציא ממחטה והגיש לה. "יש לי. תודה." חייכה ושלפה ממחטת נייר מארנקה. עמדו רגע רטובים זה מול זו והחלו צועדים לאט לאט, יד בתוך ביד. *** נשמה נשימה עמוקה ומשחררת והניחה את הכוס על הדלפק. שתי ידיים חמות, אצבעות ארוכות עטפו אותה מאחור. "הו, גידי." הסתובבה אליו ונשקה לו בחיוך וחיבה רכה. "הבהלת אותי. הייתי במקום אחר. כלומר, באותו מקום. בהקדמה...מה שלומך? בוא שב לידי". גידי החזיק בידה והזמין.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |