שירים

הפונדקאי

 
הפונדקאי
 
באת איתי לכל מקום
אם בחושך ואם ביום
אותי בחרת מכל האנשים
 אותי עטפת בעירפול חושים
את לי טבע שני
חטפת אותי בלי רשותי
ייסרת אותי בכאבים
אך תמיד שמרת לי אמונים
 
יודעת את נפשי טוב מכולם
למדת הלכי נפשי מן הסתם
את יודעת מתי אני מיוסר
את גם יודעת מתי אני נשבר
ואיתך בעל כורחי אני נשאר
למדת אותי מה אסור ומה מותר
למדת אותי לקבל אותך כדבר מוגמר
את סובלת אותי ואיתי
לי מזמן כבר נשבר
אנו ביחד לעד שזה מוזר ולא מוסבר
נכנסת לי לגוף ולנשמהבלי הסכמתי
עצרת אותי ברוב מהלכיי, כבר התרגלתי
 
בכל אופן אנחנו שתי ישויות
שמושכות לכיוונים שונים
וחסרות מאפינים משותפים
שמנחות ומובילות להנות מהחיים
ואם כבר לימדת אותי רוב מהלכים
מדוע לא תלמדי אותי לחיות חיים שלמים
נפריד דרכינו בלי למה ואיך
לך אבטיח שלעולם לא אשכחך
לך אבטיח שלעולם לא אשכחך
וכשתלכי את השמיים אברך
ואולי גם אחזור לחיך
 
לא איידע איך להפרד
אך קייומך איתי כבד, מאוד כבד
תני לי ללכת מימך
כי אני סובל בעטייך
מי ייתן ולא אידע קייומך
לא ארגיש בנוכחותך
ויום יבוא ובגאון אתהלך
גם בלעדך
 
יודע אני ששנינו אחד
 בלתי נפרד וזה שגורם לי להרגיש
אם לך אין חיים גם אני נכחד
 
בואי נחיה ביחד ככלל
אני המארח , הפונדקאי,
ואת, את ברירת המחדל
 
כל הזכויות שמורות אלי עבאדי

תגובות