אל מול הלבנה

מילים שלא אמרתי
מטרידות אותי עכשיו
מכתבים שלא כתבתי
אהבה שלא אהבתי
ואם זה לא מאוחר אני רוצה לומר
שאם זה לא מאוחר
אני אוהב.

בייאוש לעוד סיגריה
מוצא עצמי נזכר,
ואת שאהבה נפשי
האין זה מאוחר?

ומכשהשכלתי לדעת תאוות האהבה
כשכיביתי עצמי אל מול הלבנה,
עד אחרית ימי אדע
כי צמאה נפשי ובודדה

והאין זה מקרי
וכי למה ייחלתי?
מחלוף השעה קיוויתי,
כי כאבה נפשי
ומשחלפה תקוותי
על מזבח כבתה

וכשתשאליני וכי מדוע עזבה
אודה שכיביתי עצמי
אל מול הלבנה.