מנעול

דמיונות אסורים

שאגו בין חדרי ליבי;

כפרו הכפירים הללו

בכל שידעתי מכבר.

הברחתי הדלת;

הצפנתי חיוך בממשות המנעול

חתמתי את שמי באריחים הפצועים

ונסתי בעקבות נפשי המבועתת.

אמונה עיקשת

הציתה להבה בקרביי;

קצו הגיצים הללו

בכל שנועדתי לפנות.

פתחתי השער;

הותרתי טביעות אצבעותיי באבק

הקרבתי דמי בחתימת המפתן

וצעדתי הלאה בגמישות יעילה.

בעיני רוחי ראיתי-

את טלטלת צעדיו
את פרפור ליבו

כשימצא את חיוכי במנעול.

לעצמי דימיתי-

את נשימת אבותיו

את הדפים המתכסים שורות
כשימצא את שמי החתום בשיש.

ושוב שאגו הכפירים בתוכי

ושוב

חלפתי לי הלאה.