הייתכן שהאלימות תנצח?

האלימות בכל צורותיה היא מצב נתון בחברה הישראלית. אנחנו חיים בתוך

יורה רותחת, כאן במזרח התיכון, והמתח וסף הרוגז הנמוך, מכלים

כל חלקה טובה שאי פעם היה לנו חלק בה, ואנו אדישים ולא עושים דבר

לפני כ-15 שנים עברנו לגור בישוב שקט, יושב על רכס מהרי הכרמל, בתים

אדומי גגות, מוקפי גינות פורחות ומטופחות, תאווה לעינים, גן עדן אמיתי.

אבל כמו תמיד יש פה ושם תפוחים רקובים בערמה, המרגישים למרבה

בשעות המנוחה,  אינו מטריד אותם , וכן לא כל שכן בשעות הלילה המאוחרות.

הוא לא ייהנה בביתו למשך שנות חייו הבאות.

מחצרם הם מעבירים בשטף של נהרות מים, הלאה

אל הכניסה לבית השכנים, שאתרע מזלם לגור במורד ההר .

ואז ברגע שהלכלוך בפתח ביתם, באופן אוטומטי הופך הוא

להיות הלכלוך הפרטי  שלהם, אתם לכלכתם! אתם זיהמתם!.

 [להפסיד שעות עבודה]

ולהגיש תלונה, ואז השוטר מגיע, מקשיב, [גם לשקרים שאנשים

אלה משמיעים, אין להם עכבות באשר לחינוך, או מילה "גסה"

אחרת כ"תרבות" או "התחשבות" או "הומאניות", אלו

אינן מילים הנמצאות באוצר הווקבולרי שלהם] . כמו כן אם

השכנים מבוגרים מאוד ו\או חולים מאוד,   

בטל בשישים, קטן עליהם, אין לו כל משקל בעינהם.

 והסיפור נגנז. אנשים שמחפשים שקט, יחסי שכנות טובה, ו\או

-----------------------------------------------------------------------

Thursday, October 04, 2007

בַּעֲלֵי אֶגְרוֹף נֶהֶנְתָנִים

כְּשֶׁהֵחֵלּוּ הַחַגִּים

הָיִינוּ בֵּין הַמְּטַיְּלִים

עִם יִשְׂרָאֵל כֻּולּוֹ

יָצָא אֶל הַכְּבִישִׁים

הַפַּרְקִים מְלֵאִים

זוֹלְלִים

לְיַד הַשֻּׁולְחָנוֹת וְהַסַּפְסָלִים

נֶעֶרְמוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת שֶׁל מַאֲכָלִים

הָאָבוֹת

לְיַד הַמַּנְגָּלִים

דּוֹחֲקִים אֶת רַגְלֵי הַשְׁכֵנִים

הַיְּלָדִים מִשְׁתּוֹלְלִים

וְהַזְּבוּבִים חוֹגְגִים

הַיְּעָרוֹת וְהַגַּנִּים

בְּאַשְׁפָּתָם מְלֵאִים

כִּרְסֵיהֶם בֵּין שִׁנֵּיהֶם

אֲרֶשֶׁת זְחִיחוּת עַל פְּנֵיהֶם

וְהַכֶּסֶף מְרַשְׁרֵשׁ בְּכִיסֵיהֶם

זוֹ יִשְׂרָאֵל הַחֲדָשָׁה

יָשְׁנָה שִׁיכְבָה מְאֹד גְּדוֹלָה

שֶׁל אֲנָשִׁים מְעוּטֵי הַשְׂכָּלָה

שֶׁכֶּסֶף מָצוּי בְּיָדָם

מְסִיבָּה שֶׁל חוֹסֶר יָושְׁרָהּ אוּלַי

קְצָת לְעַגֵּל וּלְרַמּוֹת

לְשַׁקֵּר וּלְהוֹנוֹת

הַכֹּל כָּשֵׁר וְאֶפְשָׁרִי

וְלֹא מַצְרִיךְ כְּלָל תְּעוּדָה

לֹא חִינּוּךְ אוֹ הַשְׁקָעָה

זֶה פָּשׁוּט שָׁם זֶה בָּא

לָמְדוּ הֵיטֵב לִחְיוֹת אֶת הָרֶגַע

וְלָהֶם הַתּוּשִׁיָּיה

אֲבָל יֵשׁ כָּאֵלֶּה הַמִּסְתַּגְּרִים

{אִם יֵשׁ לָהֶם הֵיכָן}

אִם קוֹרַת גַּג לְרֹאשָׁם

אִם הֵם לֹא מִתְקַטְּנִים עַל סַפְסְלֵי הַגַּן

שֶׁלֹּא יֵרָאוּ בְּבָושְׁתָּם

אֲשֶׁר דְּבַר מָזוֹן לֹא מַגִּיעַ לְפִי יַלְדֵיהֶם

בִּגְלַל "כִּישְׁלוֹנוֹתֵיהֶם"

בִּמְדִינַת הָרְוָוחָה

אַף לֹא אֲרוּחָה

וְלוּ הַקְטַנָּה בְּיוֹתֵר

לִבְרָכָה

בְּאֶרֶץ הֻולַּדְתָּם

לֹא לִימְּדוּ אוֹתָם

לְשַׁקֵּר וּלְהוֹנוֹת

לְעַגֵּל וּלְרַמּוֹת

לֹא הַכֹּל הָיָה אֶפְשָׁרִי

כִּי הַחִינּוּךְ לְהַקְפָּדָה

עַל חַיֵּי תַּרְבּוּת וְיָושְׁרָהּ

הָיוּ תּוֹרָה נִרְכֶּשֶׁת מִבֶּטֶן

לֹא צָפוּ אֶת הַבָּאוֹת

אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת

צָרִיךְ עַרְמוּמִיּוֹת וְרַמָּאוּת

כְּדֵי לִשְׂרוֹד

נוּ כֵּן בְּאַרְצֵנוּ  יֵשׁ

הַרְבֵּה גְּבַרְתָּנִים נֶהֶנְתָנִים

שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְגַּיֵּיס וּלְשַׁמֵּשׁ

מַדְרִיכִים מְיֻומָּנִים

לְהַנְחָיָה וְלִימּוּדִים

שֶׁיּוּכְלוּ לְלַמְּדָם דָּבָר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם

לִפְקוֹחַ לָהֶם עֵינַיִם

וּלְהָפְכָם בִּמְהִירוּת לְיִשְׂרְאֵלִים אֲמִתִּיִּים