חרטה

עֲזֹר נָא לִי אֵלִי וְהַצֵּל,

אֶת כֹּל חֲיִי מֵהַצֵּל.

שְׁכַח נָא לִי אֶת עֲווֹנִי

וְאֶת כֹּל פִּשְׁעֵי וְחָטָאתִי.

זְכֹר נָא לִי אֶת אָהַבְתִּי,

רַק לְךָ וּלְמִשְׁפַּחְתִּי.

הֲרֵי מַה נוֹתַר לִי,

מִכֹּל עָשְׁרִי וְאוֹנִי.

וּמַהִי הַתְּמוּרָה אֵלִי,

לְכֹל סִבְלִי וּמְצוּקָתִי.

כִּי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי

וְעַד עָפָר שַׁחְתִּי.

אֱלֹהֵי מָלֵא נָא הַמִּשְׁאָלָה זוּ הָאַחֲרוֹנָה

שְׁמֹר וְהַגֶּן עַל מִשְׁפַּחְתִּי כְּבָרִאשׁוֹנָה.