ליל חברותא...

שביל כיסופים רצוף מצבות

את הפרחים משקות הדמעות

ידיים גרומות מלטפות אותיות

עיננו יבשו,אבנים מעידות.

קול  נהי עמום נשמע

מעל הקבר ,מר בנשמה

ומשיב לו הד מתוך העפר

"אימא הביני גם לי נורא מר".

ואני דומע וכותב השיר

כל שנה ליל זה, שנתי מדיר

אותן הפנים ,מסרבות לישון

אחלה פגישה ביום זיכרון....

מול פניי במסדר המה חולפים

חבריי יקיריי ,משכבר הימים

"להת. מחר תבוא מוקדם