פח עמוס באשפה

פח עמוס באשפה

מתמלא בשנית, בשאריות אהבה שקמלה.

פרחי בר צבעוניים, ניחוחם מופץ למרחוק,

יבשו בלהט קיץ פתאומי.

והפח עולה על גדותיו.

טעמי גן עדן נדירים גוועים לאיטם.

מגעים קסומים נחרכים עד תום.

צלילים רכים שנדמו לעד.

להט חרב מתהפכת,

העומדת על המשמר,

אוסרת בתקיפות על כל כניסה נוספת לאש המדורה שכבתה.

והכל לשווא היה.

מגדל מפואר נבנה בזיעה ודם,

מגדל קרס והרס,

הותיר אחריו מעטה עשן,

יתפוגג

כאילו לא היה כאן דבר.