בתוליות ומוות ניצחי

"היא נפלה ביום,שבה השמש לא הפציע,

ביום,שהרוח העצובה העיפה זרדים קטנים קטנים,יבשים,ממקום משכבה,

ביום,שהארזים ביכו אותה,,

בין העצים,הנרקיסים,והוורדים,

בין השושנים,האדומים,הלבנים

בין הקוצים,והענפים,

אך גופה,נישאר מושלם,

שמלה לבנה קטנה,ניצמדה לגופה,תוצאה מדמעות השמיים,

שמלה טהורה,מוכתמת,בבוץ,ורפש

אך משום מה,כאילו מעולם לא הייתה נקייה יותר,

שיערה האדום,החלק,שהגיעה עד מותניה,עטף אותה,בצינה המקפיאה,שיווה לפנייה הלבנות מראה חולני יותר משהוא

והעיינים הירוקות,העצובות,לא יפתחו עוד לעולם,ריסים מסולסלים,עיטרו אותן,

אף קטן וסולד,הוכתם בבוץ,כתוצאה מהנפילה,

ורק שפתייה,האדומות,שכעת כל כך חיוורות,מוצקות,מבקשות ללא מילים,

נשיפות,נשיקות,

חום גופה ירד,וקפואה היא וחייורת,

רגליים יחפות,פצועות,מלוכלכות בדם קרוש,

איך תוכל לפגוע בי

עם אני לא יודעת איך לפגוע בעצמי,

הירהורי אמש,כמו מהדהדים,עם שריקת הרוח ברחבי העמק,

האגם הצלול,משמיע פיכפוכו ,בכייה חרישית,

פסגות לבנות נשיקפות מעבר,

בדיוק המקום ,שבו רצתה לגור לעד,

תישאר שם קבורה לנצח,

כי ילדה החולמני נאבד לה מזמן,

הלך לה עם אחרת,

"איך תוכל לפגוע בי

עם אני לא יודעת איך לפגוע בעצמי"

             לעד תיהיה בודדה,מיוסרת,עוקבת,אחריי אהובה,

                הוא ילד חולמני,התיצעד איתי יחדיו

           לתוך ניפלאות האלמוות והבתוליות הניצחית?"