פעמונים

כשניגנו צלילי פעמונייך

וקול דנדונם

ערסל נשמתי

בשלווה מעורסלת,

אהבתי שמוע שוב ושוב

קול ענבלייך

המלטפים את אוזני

ומונעים שאונה של עיר

מלסאון באוזני.

ונגינתם הייתה לי עדנה מרככת,

והיה בה משהו רחוק ועתיק

כמו צלצול פעמוני כנסיות בנכר.

והיה בה משהו חובק ועוטף

כמו מבט עינייך השוקק והחם

כמו אורחות גמלים

השבות ממסעותיהם במדבר ציה.

כמו מעיין מים חיים

וגומא בצידם