ללניה (LALENYA)

ללניה יקרה.

אתמול מלאו לי עשר שנים.

אני מרגיש מספיק גדול לספר לך מה

עבר עליי בשנתיים האחרונות בהם היית

המורה שלי.

כבר ביום הראשון,מיד כשנכנסתי לכיתה

וראיתי אותך,הייתי בהלם.

אף פעם בחיים שלי לא ראיתי שיער בצבע של

זהב אמיתי,שגולש עד המתניים

כשהייתי קטן,אבא,או אמא הקריאו לי לפני השינה

אגדות על הפייה הטובה והיפהפיה,ותמיד ניסיתי

לדמיין איך היא נראית בדיוק,ולא הצלחתי-

עכשיו אני יודע.

הנה הפייה מהסיפורים,עומדת מולי בכיתה,

מביטה בי במבט של תכלת כמו השמים,ולפעמים

כחול כמו הים.

כשחייכת,היה יותר כיף,כי אפשר היה לראות

בהפסקות בקשתי מהילדים שלא יפריעו בשיעורים

שלך,אך הם רק צחקו עליי ולא הבינו למה אני מבקש

בקשה מוזרה בזאת. (מה,אני אגיד להם שאני מעדיף

לראות גומות?!)

כל בוקר קמתי מוקדם,לבשתי בגדים יפים,הרטבתי

את השיער וסירקתי עם שביל בצד,כמו איזה ילד טוב

ירושלים.

כשאמא לא ראתה,התזתי על עצמי קצת מהבושם

היקר שלה,כך שאם אני אזיע בהפסקות ממשחק

הכדורגל,יהיה בכיתה ריח טוב,ויהיה לך נעים ללמד.

ללניה,רציתי גם לבקש ממך ,אם אפשר,שלא תלבשי

בגד שחור,זה צבע נורא עצוב.

פעם לבשת חולצה צבעונית כמו הקשת בשמים,והלוואי שתלבשי אותה כל יום,זה עושה לי מנגינה נעימה בלב.

כשאת פונה אליי באמצע השיעור,ושואלת משהו על

החומר הנלמד,אני מסמיק ומתבלבל לגמרי.

אני יודע מצוין את התשובה,ולא מבין למה אני

 מסתבך כל כך...

לדעתי ללניה המורה,את יכולה להיות גם זמרת.

אף פעם לא שמעתי אותך שרה,אבל כשאת מדברת

הקול שלך נשמע כמו צלצול פעמונים עדינים,אז

בטח כשתשירי זה יישמע עוד יותר צלילי.

בסוף השנה את עוזבת אותנו,אני אפילו לא רוצה

אני מכיר את כל המורות של בית הספר. לאף אחת

- שערות בלונדיניות כל כך ארוכות

-עיניים שבא לשחות בתוכן

-חולצה צבעונית כמו הקשת בשמים

-גומות חן עמוקות שאפשר לטבוע בהן

-קול פעמוני ממתנגן

ולאף אחת לא קוראים-ללניה

אני שמח שאת לא עוזבת את בית הספר

ואוכל לראות אותך לפעמים...

מקווה שגם את תראי אותי.

ממני,