אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הַגַּעְגּוּעַ

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הַגַּעְגּוּעַ  / יהושע רוזנברג

פּוֹסֵעַ בִּרְחוֹב הָעִיר בְּתוֹךְ הֲמוֹן

בִּקְהַל אֲנָשִׁים רַבִּים

כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן

עַם רַב הֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ

כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן

וְהִנֵּה נָמוֹג הֶהָמוֹן

וְרַק אוֹתִי לְבַדִּי אוֹפֵף

הַכִּמָּהוֹן.

פָּנָה הַיּוֹם, נָטוּ צִלְלֵי עָרֶב

עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי אֶעֱלֶה

בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן   

כִּי אַתָּה לֹא לְבָדָד תּוֹשִׁיבֵנִי

וּבִנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים

בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה

יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּנִי

הַגַּעְגּוּעִים.

וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת,

בְּכָל מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל,

בְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב

יָאִירוּ הַנֵּרוֹת בְּמִשְׁכָּנֵנוּ

אָגִילָה וְאֶעֱלֹז אֲנִי וּבֵיתִי

וְזֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי,

וְהִנֵּה חֶרֶשׁ, בַּלָּאט, אֵין רֹאֶה

פּוֹלְשִׁים אֶל לִבִּי

הַכִּסּוּפִים.

יֹשְׁבִים אֶל שֻׁלְחָן עָרוּךְ לֶאֱכֹל לֶחֶם

רַעְיָתִי נְוַת בֵּיתִי תְּחַלֵּק מָנוֹת

וְצֶאֱצָאַי כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנִי

שָׂמֵחַ לִבִּי מִכָּל עֲמָלִי

וּפֶתַע פִּתְאֹם יָבֹא כַּגַּנָּב בַּמַּחְתֶּרֶת