כשבוע לאחר מכן, היא מכניסה לתיבת הדואר בביתו את הצ'ק של השכירות ומוסיפה במזומן את המחיר המדויק שהוא שילם עבור הצעצוע; בדקה את המחיר בחנות כמסתבר. אלון, שקיווה שתמסור לו את הכסף ביד, מסתובב בבית כארי בסוגר: היא נכנסה לו לעצמות ואינה רוצה כל קשר איתו.
עוד פעמיים ניסה להתקרב אליה אך ללא הצלחה: פעם חכה לה ביציאה מהסופרמרקט בו עבדה כקופאית, ידע היכן היא עובדת מחוזה השכירות שערכו לפני כשנה, כאשר שכרה את הדירה. ביקש ללוות אותה וניסה לקשור עימה שיחה, אך היא זרקה לו במהירות: "סליחה, אני ממהרת לבית החולים לבקר אצל אמא" והסתלקה מבלי לאפשר לו מילה נוספת. פעם שניה פגש בה כאילו במקרה בגינה הציבורית לא רחוק מהדירה, למד שבימי שישי אחר הצהריים היא נוהגת לקחת לשם את הילד לשחק במתקנים. התיישב במפתיע לידה על הספסל והיא ממש כעסה: " יש לי פגישה, אני מחכה למישהו, בבקשה תלך מיד!" אמרה בבוטות הוא התרחק בבושת פנים, נעמד מאחורי שיח והתבונן בה שעה ארוכה; ראה אותה יושבת מהורהרת, שקועה בעצמה, וליבו יצא אליה.
כבודו העצמי לא נתן לו להטרידה יותר. היא הקפידה לשלם את השכירות במועד, בצ'ק שהכניסה לתיבת הדואר שלו מדי חודש בחודשו.
אלון ניסה לחזור לשגרת חייו, התחיל לצאת למועדונים והכיר את אדווה, סטודנטית ללשון עברית ומקרא, שהבהירה לו מההתחלה שהיא בחורה רצינית שמחפשת קשר מחייב. הוא לא ידע אם לשמוח על כך או להרגיש מאוים, אך החליט לזרום עם זה. היא ביקרה בדירתו כעבור שבועיים מיום היכרותם, ובשעת ההתעלסות נטלה יוזמה וחתרה להשיג את מבוקשה. גופה המלא במקצת ושדיה הקטנים הוו ניגוד גמור לגוף שאותו חמד והפריעו לדמיונו המשתלח, והוא מצא עצמו מתוסכל וקצת כעוס. היא חשה במצב רוחו ונפגעה. הוא חיבק וניסה לפייסה, אך זה היה מן השפה אל החוץ והיא קלטה את הזיוף. יותר לא הסכימה לפגשו.
אחרי אדווה באו הילה וכרמית, וגם הן נעלמו כעבור זמן קצר מאד. לא השקיע שום מאמץ להחזיק בהן.
בלילה יפה של חודש אפריל פגש בחורה בפאב: שיער קצר ערמוני, גוף רזה, חזה שופע. הזמין אותה לשתות והיא נענתה. לא התנגדה כשהציע לה לבוא לדירתו. הייתה שתויה למדי והוא לא בזבז זמנו בדיבורים מיותרים, התחיל מיד להפשיטה כאשר שמע צלצול בדלת. העיף מבט על השעון שעל השידה: אחת וחצי אחר חצות. נחרד. מי יכול לבוא אליו בשעה כזו? הוא ביקש מהבחורה לא לזוז, מיד חוזר, והלך לראות מי בדלת. הציץ בעינית וראה את קארינה עם אלכס בידיה. פתח במהירות והיא נכנסה לסלון והניחה את הילד המנומנם על הספה. הוא התכרבל בתנועה עוברית והמשיך לישון. היא נפנתה אליו ואלון ראה בעתה בעיניה כשדברה בקדחתנות: "הייתי מוכרחה לברוח מהדירה. הוא התחיל לשבור את הדלת. גילה איפה אנחנו. יצאתי דרך המרפסת ואלכס קפץ אחרי. לא ידעתי לאן ללכת. אין לי אף אחד כאן" ייאוש גדול ניבט מעיניה כששאלה: "אני יכולה להשאיר את אלכס פה עד הבוקר? אבוא לקחת אותו בשבע".
מבטה שידר תחינה. הוא לא הבין דבר ממה שספרה לו, אך אמר מיד: "בוודאי, תישארו אצלי,אני תכף פותח את הספה ותוכלו לישון שניכם פה" אמר במהירות כדי שהיא לא תירתע, כשראשו עסוק בשאלה כיצד יוכל לסלק את האישה מהחדר השני מבלי שקארינה תבחין בה. אך היא מיד הוסיפה: "לא, רק אלכס יישאר, אני אישן בבית החולים אצל אמא, מחר בשבע אני פה " – וכבר הייתה מעבר לדלת.
אלון עומד רגעים מספר כשפניו אל הדלת ואז פונה לילד הישן שמלמל משהו בשנתו. הוא מכסה אותו בשמיכה שמונחת על אחת הכורסאות, נכנס לחדר השינה, מחבק את הבחורה שממתינה לו שם ערומה במיטתו ומתעלס עמה בלהט כל אותו לילה עם קארינה במחשבותיו.
למחרת קם מוקדם ומסלק את הבחורה המנומנמת: "הבן שלי ישן בסלון, לא רוצה שיראה אותך פה" מתרץ את בוטותו. הוא מתלבש, מציץ בילד הישן שינה עמוקה ויוצא מן הדירה. במינימרקט הקרוב לביתו קונה גבינות, לחמניות טריות, כמה עגבניות ומלפפונים וחבילת סלמון מעושן. חוזר במהירות לדירה, מכין סלט, עורך את השולחן לשלושה סועדים ומחכה לה.
היא חוזרת קצת לפני שבע, שיערה פרוע, בגדיה מקומטים, עיניה טרוטות מחוסר שינה. אלון משתוקק נואשות לאמץ אותה בין זרועותיו, אך רק אומר: "בואי לשתות כוס קפה, את נראית לי כזקוקה לזה". היא הולכת אחריו למטבח ומתיישבת בכבדות על אחד הכיסאות. הוא מפעיל את הקומקום, מביא מהמקרר את הגבינות והסלמון, חותך לשניים את הלחמניות. היא עוקבת אחריו במבט עייף. פתאום אומרת: "זה היה אבא של אלכס אתמול, הוא מצא אותנו אחרי שנה. ברחתי בגללו מקרית שמונה, שם גרתי איתו. בהתחלה היה בסדר, מה לא הבטיח לי: שלא יחסר לי דבר, שייתן לי להמשיך לנגן ש... וכשאלכס נולד, הוא היה מאושר. ואז התחיל עם ההימורים. פעם הרוויח, חמש פעמים הפסיד. מכר הכל בבית, וגם התחיל לשתות הרבה ו..." היא שותקת, מורידה את ראשה וממשיכה בלחישה: "התחיל להרביץ. בהתחלה רק לי ורק לפעמים, כשהיה מאד שיכור. זה עוד יכולתי לסבול. אך אם אלכס היה בוכה ורץ אלי, גם הוא היה חוטף. ביום שהרים אותו וזרק אותו בכוח על הרצפה – אמרתי די, יותר אני לא נשארת. למחרת לקחתי תיק גדול עם בגדים ונסעתי עם הילד לאמא. עוד באותו יום חיפשתי דירה בעיר אחרת, ידעתי שהוא יחפש אותי אצל אמא. מאז אנחנו בדירה שלך. ואתמול בלילה הופיע פתאום ודפק בדלת. היה שיכור לגמרי. הלך והביא ברזל והכה בדלת. פחדתי שישבור אותה. ברחנו דרך המרפסת, מזל שזה רק קומה ראשונה; גם ככה קבלתי מכה בברך כשקפצתי.."
היא שותקת, עיניה נעוצות אי שם בחלל. אלון תופס לה את היד המונחת על השולחן, מרים לה את הסנטר עם ידו השניה ומאלץ אותה להביט בעיניו :
" קארינה, גם אני רוצה לספר לך משהו עלי. אני בן 28 . החיים פינקו אותי, לא היה חסר לי אף פעם דבר. חוץ מאהבה. כשהייתי בצבא, אהבתי מישהי מאד, אך זה נגמר כעבור שנתיים, היינו צעירים מדי. מאז עברו בחיי נשים רבות אך יותר לא התאהבתי. ניסיתי, אך זה לא קרה. ובאותו לילה, כשלקחתי אותך למיטתי, קרה לי משהו. מאז אני לא מוצא מנוחה לנפשי, את במחשבותיי כל הזמן, כל רגע. ליבי היה פנוי קארינה ואת נכנסת לשם. ויש מקום בחיי גם לילד, אפילו לא שלי..."
הוא שותק, מחפש כיצד לנסח את השאלה שעומדת על דל שפתיו, ואז אומר: "האם תרצי לתת לזה צ'אנס, קארינה? האם יש סיכוי שתוכלי לחבב אותי?"
היא מביטה בעיניו וחיוך מבליח על שפתיה כשעונה: "אני בהחלט יכולה לנסות, לא נראה לי שזה יהיה כל כך קשה."
מכוון הסלון נשמע קולו של הילד קורא "אמא,אמא!" ואלכס מופיע במטבח ברגליים יחפות, מחייך כשרואה אותם ואז פונה לאלון: "עוד פעם ישנתי על הספה שלך ואפילו לא זוכר שבאתי לבית שלך!"
הם צוחקים וקארינה מניחה את ידה על זו של אלון שהייתה מונחת עדיין על השולחן ולוחצת אותה. אלון, שמרגיש שדמעות מתחילות לחנוק את בגרונו, קם ופונה לילד בטון מעשי:
" יאללה אלכס, שים נעליים ובוא לאכול. אחמם לך כוס חלב, טוב?"
©
