מעשה שלא היה ולא נברא

שעת לילה מאוחרת.

אני יושבת מול צג המחשב וגופי קופא מקור.

השעות נוקפות ואני מנסה להתעלם מהשעון

ומהקור .כותבת עוד שיר עוד סיפור. עד שנכנעת.

קררר,קפוא.כל מבוקשי הוא להתכרבל מתחת

לשמיכת הנוצות המחממת,ולהפשיר בהדרגה.

ואני,כפי שאתם משערים,לא מתווכחת עם עצמי

רוצה למיטה?בבקשה .

זינוק ממרחק הגון,ונחיתת אונס היישר על מזרון

הקפיצים,שמצידו,מעיף אותי לתקרה,ובהזדמנות

חגיגית זאת אני מנקה את האבק מנברשת הקריסטל,

שמבחינת העוזרת,היא לא קיימת(הנברשת).

טולטלתי קמעה באויר כלוליין וירטואוז בקרקס

מדראנו,וצנחתי מעדנות אל מיטתי הרכה והחמימה.

חמימה אמרתי? לוהטת אש!כאילו הנוצות יצאו

הרגע מהתנור.

הוי כמה מוזר,השמיכה זזה מאליה,מתנפחת קלות

ושוקעת שוב כאילו כדור ספוג רך משתולל בתוכה.

שמתי את נפשי בכפי,ואת כפי הכנסתי לתוך  ציפת

השמיכה והתחלתי למשש...

מישוש זהיר אחר החפץ החשוד נעם לי מאד.

מגע נוצתי רך וחם ,מגובשש פה ושם בגבשושיות

שמהותן אינה נהירה לי,יתכן שכמה נוצות נשרו משמיכת

הפוך והתאחדו לפרק זמן מסויים,או שמא הילד השובב

החביא כאן את הדובי החדש שקניתי לו.כן,אפשרות הגיונית בהתחשב בעובדה שהוא הבטיח להביא לי מתנה ליום הולדתי דובי בדיוק כמו שלו.

לא,זה לא זה,ליטוף חשאי נוסף מבהיר לי סופית שמדובר

בכדור עגול ורך עם בליטה בקצה...

אוהו,לכדור הפלאים יש לשון,הנה הוא מלקק את

ידי בכיף...

צרחת האימים שלי הזעיקה את השכנים המבוהלים

שחשו לביתי,עיניהם טרוטות ומפוג'מות לגמרי.

הצבעתי ברעדה לעבר חדר השינה שלי,ויוסקה,

-זה שם של מישהו שתמיד מוכן להתנדב-נכנס

על בהונותיו לחדרי,טרק אחריו את הדלת .לאחר

שעה ארוכה להדהים של מריטת עצבים,יצא משם

כשעל פניו מרוח חיוך של ניצחון והוא,חובק בידיו

את הלשון המחוברת לכדור החם והשעיר…