אם הייתי חיה עד גיל 232

אז

הייתי מתייחסת אל עצמי כילדה

מנסה מתנסה ובעיקר נהנית מהחוויה 

החיים היו הרבה יותר רגועים

ולא הייתי נלחצת מרגעים משמימים

כי זמן יש בשפע וזה הרבה פחות מעיק

שלא צריך את הכל ברגע להספיק

ובמקום להשתגע ולצאת מהדעת

מהמצב שבו אני לא יודעת

הייתי מתרווחת לאחור בהנאה

כי אני בעצם ילדה סקרנית ובריאה

שאוהבת לשאול ולהתנסות

ולכן מגיעה עם עצמה לחילוקי דעות

שום דבר הוא לא ברור וודאי

ולכן העולם יהיה בשבילי מקום הרפתקני

ובמקום להיות מאוכזבת ומרירה

הייתי משנה ליקויים עוד בהתחלה

הייתי לומדת לחלק לעצמי מחמאות

להיות אהובה ובעיקר להתגאות

במי שאני ובמה שאני עושה

כי אהיה פה עם עצמי עוד תקופה ארוכה

ואני רוצה איכות חיים ולא רק לשרוד

לכן אשנה דברים עוד מהיסוד

אז השלושים ושתים שנים ראשונות לא היו טובות

אבל זה לא אומר שאי אפשר עוד לשנות

את המאתיים שנים הבאות

את הזמן הייתי תופסת

מנקודת מבט קצת שונה ואחרת

זה נכון שאני אוהבת קצב ומהירות

אבל לא שזה פוגע באיכות ובבהירות 

כי כולם יודעים שכשנוסעים מהר

מפסידים את הנוף שחולף ועובר

ואם אין מטרה אמיתית למהירות

הרי שלהפסיד את הנוף זו לגמרי שטות

אבל זה לא אומר שהייתי נעשית איטית

פשוט עם עצמי קצת יותר וותרנית

ולכן לא הייתי את עצמי מלקה

על עשיית דברים בלי משמעות ואמירה

כמו לשבת כל יום שעתיים

רק כדי להוציא את הלכלוך מתחת לציפורניים

או לגלוש באינטרנט במשך שעות

על מנת להתנתק ממחשבות טורדניות

וגם מחווה מאוד סובלנית ויפה

זה לשוחח עם סבתא כל יום שעה

אז הדוקטורט יכול לחכות לגיל שישים

וכנ"ל לגבי הרצון לכתוב שירים

הייתי לומדת גם רפואה וקולנוע

ומגשימה סופסוף את חלום האופנוע

הייתי שוכרת לי בית קטן בצפון

וחיה לי שנתיים בתור רועת צאן

מצטרפת לקהילת נודיסטים

ובודקת גם חיים בודהיסטיים

ומגשימה חלום קטן וסודי

להיות מרגלת בארגון חשאי

הייתי משקיעה יותר בחברים

ורוקמת קשרים קרובים ומשמעותיים

והכי חשוב זה היחסים במשפחה

כי משם באה התמיכה והאהבה

היו לי יותר חברות זה בטוח

ולא רק אחת בקשר שטוח

הייתי מבלה ושוחה המון

ובעצמי היה לי יותר ביטחון

ואם הייתי עצובה וגלמודה

הייתי לוקחת תנומה לאיזה שנה

 וקמה אח"כ יפה ורעננה

מוכנה ומזומנה לתקופה חדשה

כי כל חמישים שנה הייתי קצת משתנה

אבל את הזקנה עלי כמובן לא רואה

ובמצבים שבהם הייתי מתה מפחד

הייתי משתהה חודש בין צעד לצעד

עושה טקס שלם מכל ארוחה

ונהנית מכל ביס במשך חצי שעה

הייתי מתנסה בתזונה מגוונת

ובודקת היטב מה אני אוכלת

היו לי הרבה בני זוג ומאהבים

הייתי מתנסה עם גברים ונשים

ובסוף מוצאת לי את האדם המתאים

ומתחתנת איתו אבל רק בגיל שמונים

הייתי מטיילת בעולם במשך עשרים שנה

ואת הילד הראשון עושה בגיל מאה

ואת השני בגיל מאה וחמישים

כדי שיהיה מרווח הולם ומתאים

הייתי לוקחת הרבה סדנאות העצמה

ובעיקר מפתחת לעצמי את ה"שיטה"

זו תהייה  שיטה חכמה ומקיפה

שכוללת את כל הידע שצברתי במאתיים שנה

ידע מעמיק בתורת הגוף והנשמה

שמשלב מוסיקה תנועה והרפיה.

ובגלל שהייתי הכי מבוגרת

הייתי נחשבת לחכמה ומפורסמת

היו באים אלי מכל קצוות תבל

לקבל עדנה, חמלה ולמגר את הסבל

ולמי שישאל מה הסוד שלך

אני ייתן לו טיפ גדול ומבורך

לחיות כאילו יש לך עוד מאתיים שנה

ולהאמין בכך בכל מעודך

כי הזמן אותו אנו תופסים כאן

יכול להתפרש באופן שונה ומגוון

ומה זה משנה אם נצליח להיות

אם זה רק בשביל את האגו לרצות

כי העבודה האמיתית היא ההווה

כמה שזה מוזר משונה וקשה

ואפילו ברגע זה ממש

אני חיה את עצמי מחדש

ואין פה שום טריק או תרגיל

פשוט את החיים להכיל

וגם אנשים בני שישים

הם ילדים של החיים

ואף פעם לא מאוחר

להאמין ברגע הזה וגם במחר....