הצפור

פַּעַם גַּרְתִּי בַּבַּיִת הַזֶּה. כֵּן, הוּא

אֲפִלּוּ עוֹד צָבוּעַ בְּאוֹתוֹ צֶבַע.

רַק בַּחֵלֶק שֶׁמִּתַּחַת לְחַלּוֹנִי, הָפַךְ

לִהְיוֹת גּוֹן בָּהִיר יוֹתֵר. לָבָן.

זוֹ אִמִּי, אֲשֶׁר יוֹשֶׁבֶת לָהּ שָׁם

וְסוֹרֶגֶת זִכְרוֹנוֹת בְּצֶמֶר שֶׁל בְּכִיָּה.

תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי חָג מֵעַל לַחַלּוֹן,

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ וְכָל כָּךְ רוֹצֶה

לִנְחֹת עַל יָדֶיהָ, שֶׁתְּלַטֵּף אוֹתִי,

שֶׁתְּחַבֵּק, שֶׁתִּשְׁאַל מַה שֶׁהִיא רוֹצָה

וַאֲנִי אָשִׁיב לָהּ בִּלְטִיפַת כָּנָף.

הִיא וַדַּאי חָשָׁה בְּרִחוּפִי

וְלָכֵן יוֹשֶׁבֶת בַּחַלּוֹן

וְהוֹפֶכֶת צִבְעוֹנִי לְלָבָן.

הוֹ, אִמָּא,

מַדּוּעַ תָּמִיד פָּחַדְתְּ מִצִּפּוֹרִים?