עץ התות

*לנעמי באהבה .

בלכתי בקיץ לעבודה

 יש לי מקום סתרים,

שם מניף אלי עץ התות המקשיש

ענפיו, ובלחשיו עתיקי היומין

קורא לי שאבואה,

ואני מתגחמת בו,מתנחמת בפירותיו

 מלאי התאווה ,מחפשת בין עופאיו,

מגירה אל קרבי תותים שחורים, ארגמניים בשלים,

מתקם ועסיסיותם ניגרים על שפתותי,

 והכתמים על אצבעותי מחייכים את חטאי המתוק.

שוכחת ברגעים הממותקים

מטרדות היום, מהמטלות שממתינות לי,

והפירות המסוכרים ממלאים  ליבי .

נזכרת באחותי הגדולה

המהלכת מהגן אט אט חולמנית ונזהרת

ובידה תולעת משי על מקל...

 באמא ממתינה לה  ומחפשת,

ובעלי התות שאספה

להאכיל את התולעים הזוהרות ההן...

וצבען נקשר בצבע הפרי