משה שהיה די בטוח בעצמו הפעם, לא מהיר ולא נחפז להיכנס לכיתה.
אם שמוע הצילצול שהורה להיכנס לכיתות, ראיתי אותו עמד שם מביט אלי,עיניו תמימות יפות חומות שמבשרות בי המון.
הוא לא הסתיר,ולא לרגע אחד את המבט הזה,המבט שלו שמתגנב כל פעם מחדש, ורוצה להיות כאן לומר {ללחוש}כמה מילים באוזני,
ככה הוא תמיד נשען על הדלת,ונאחז בעצמו ומביט בי כאילו אין מחר,
כאילו קפא הרגע כאילו מגיע הרגע שלנו,אחד מול השני
מעולם לא ראיתי אותו ככה תמים,עדין כזה יפה תואר,
{לא חלמתי על זה כלל}, הוא מתחיל להתקרב אלי בצעדים קטנים,פוסע בין השולחנות כדי להגיע עד אלי.
מעולם לא ניתקלתי בכזה בחור שיש לו המון כריזמה המון יופי,והמון חוש הומר {שבטח נחלץ לעזרתו בדרכים מסויימות,שהוא צריך אותו}
זוכרים את הפעם הזאת שניצמד אלי, כן בטח אתם זוכרים,
אז ההרגשה היא כמו שהוא ניצמד מתקרב מלא התלבהות ומרץ שמביא ממנו החוצה לכל מכריו וחבריו.
הוא מרכין את ראשו אלי,מתישב לידי מחייך ורק מביט, יכולתי להתחרפן רק מלהביט, כאילו מה אין לך דברים אחרים לעשות, אני הבנאדם הכי לא פופולארי ומשעמם כאן בטח איתי,אז למה אתה מביט עלי, אני לא מבינה
אולי משום מה ביגלל שאתה אוהב להסתכל,ואולי כי נידלקת עליי,לכן אתה בוהה בי כל הזמן.
כי מי שלא מעוניין ולא נידלק לא בוהה, ובקושי מסתכל
כמדומני אותם הדקות הפכו משעממות קצת,שהמורה דיברה, ושוררה חלק מהסיפור התמים הזה,הדי מבגר הזה
שניראה כאילו זה חלק ממנה.
הפך גם חלק ממני,פתאום הזדהתי עם הגיבורים בסיפור עם הבני טיפש עשרה האלו,שהתגבשו לחבורה אחת.
הם ביחד וזה מה שחשוב,יותר מהפנים של משה שבוהות בי במהלך השיעור
ולא מקשיבות לדברי המורה שמוציאה את קולה בכדי
שהתלמידים יהיו יותר טובים,וחרוצים.
משה ניראה שקט הפנים שלו שלא בשרו על אף קמט
העידו על אותו יום שהוא ניצמד אלי
ראשו מורכן והעיניים היפות שלו אומרות לי המון,
רגע רגע רגע, לעצור! אני לפני שניה שקעתי בסיפור שהמורה הקריאה
ממתי המחשבות קטעות אותי, זה נורמלי שאחשוב על משה, למה הוא מופיע מולי מביט בי ולא אומר כלום
מה קורה לי, האם אני מאוהבת, או מראה סימנים של משהי כזאת.
אתם יודעים, באמת מה שחשבתי על החבר'ה מהסיפור, ויש משהו במסר של הסיפור {לא פלא הוא נגע בי,לא כל דבר מצליח לפענח את הרגש שלי, לגעת בי כמו שאף אחד אף פעם לא נגע-אפילו לא משה}
זה לא רק כוח,או פנים יפות שיש שם יותר מזה
שכולם שם אחד למען השני, בחיים שלי לא ראיתי חבורה שכזאת.
בכל אופן אני במקצת התבלבלתי כי באותו היום גם לחשוב על משה המסוקס הזה,החולצה הזאת התכולה מתמימה בדיוק לגוון עיניו החום חזק {שאותו הוא מרטט} רק מלהסתכל עליו אפילו לכמה דקות,בלי משמעותיות כלל.
הוא ניראה ממש טוב, שבא ממש לחבק אותו ולהצמיד אותו אל גופי,להרגיש את החום הבוקע ממנו,ולאהוב פשוט לאהוב,ולנשק על שפתיו נשיקה רטובה שמעולם לא חוויתי.
היופי שלו העדין גורם לי לאהוב בלי סיבה {אפילו את עצמי או לאבד את עצמי בכל הטירוף הזה} ששמו משה.
אני לא יכולה להרפות, העיניים האלו, זה גורם לי לחוות הכל בקצב מסחרר שלא פוסח עליי ולו לדקה אחת,
באופי שלי אני לא כזאת,אני לא אתן לכל הטירוף הזה לשחד אותי, אפילו לא שאני יודעת שכולן מזילות עליו ריר,ולא מסתירות את ההתלבות שהן לצד הבחור הכי מגניב והכי חתיך שבא להן עליו, ואם יגידו להם להיות איתו על אי בודד,הן יאמינו ויהיו.
אני לא האמנתי לכל הבולשיט ממנו,הוא חתיך ויפה וחמוד אבל מה נהיה איתו,אם האליל הבנות המסוקס הזה, למה אני חושבת עליו,שבעצם אני לא נימשכת אליו בכלל, אני לא מראה לו את הרגשות שלי,וזה עובד מצויין
פשוט אני אומר סתם מה שאני מרגישה שאני לא מרגישה את אותו הרגש גם לא כלפיו,והוא יודע זאת.
