אנשים

אנשים קפואים, אפורים,דהויים

לכולם  אותו מבט על הפנים

מכריחים את עצמם

להתעורר כל יום מחדש

לקום ולהמשיך במרוץ המטורף

בערב כל אחד מתכנס בביתו

נועל את דלתו,מגיף את חלונו

מפחד לתת לקרן אור לחדור מבעד לסדקים

מפחד לגעת בחיים

העולם ממשיך להסתובב על צירו

כל אחד נושא בתוכו

את פחדיו, את סודותיו

חולם על ימים אחרים,בהירים

כולא את מכאוביו בחדרי-חדרים

אורות הלילה הארוך דועכים

מנקה הרחוב אוסף חלומות מתוקים

השייכים לאנשים אפורים, בודדים

המייחלים לאור-השחר של המחר

שיגמר כבר הלילה הזה המנוכר.

©כל הזכויות שמורות לאביבה וינקלר.