כשהיא תקועה בתוך הארון ללא יכולת לצאת החוצה, שכחה מימי לגמרי מהג'וק שבגללו נכנסה פנימה בטיפשות גמורה, והחליטה לעשות את הדבר הכי חכם, היחיד שיכולה היתה לחשוב עליו.
בעוד ששני סנטימטרים וחצי של זכוכית מבדילים בינה לבין הרס מוחלט, התרווחה על הרצפה, וחיכתה. בעצם, מה יכלה לעשות חוץ מזה כרגע?
בעודה צופה מבעד למראה הכתה בה המחשבה שהשניים הם זוג נאה מאוד, בנסיבות הנוכחיות היתה זו דעה אבסורדית לחלוטין, אבל הדבר לא הפחית מתקפותה של המסקנה.
הגבר היה גבוה ונאה, באמצע שנות הארבעים לחייו, האישה לא הרחיקה לתוך שנות השלושים בחייה, שיערה היה מלא, בצבע זהוב. בטח צבוע, אין בלונד כזה טבעי בחיים, חשבה בארסיות. ומה פתאום אתם עושים סקס באמצע הבוקר, אנשים עובדים פה, הלו...!!
לכו לבלות או משהו, טיול ג'יפים, שייט... אולי רכיבה על חמורים? קישטא!! יש לי עוד שש אמבטיות על הראש. נו, קצת התחשבות.
אבל מי שואל אותה בכלל, ההיא הסתכלה עליו בזוג עיני תכלת מעריצות, פניה העגולים נשואים אליו באהבה רבה, וללא כל סימני השתוקקות לטיול ג'יפים, או חמורים רחמנא לצלן. הוא נגע בלחייה החלקה, והזהובה הצמידה את שפתיה לכף ידו.
מימי נאנחה בתסכול. זה הולך להיות ארוך. אתה לא יכול להאריך את משחק האהבה הזה באמצע היום, חשבה בזעם, למרות שהיא עצמה אהבה את זה בדיוק ככה, ולא פעם התלוננה בפני דאאני- אל שהוא מקצר את הדרך במעשה האהבה שלהם, הפעם... הפעם זה פשוט היה צריך להיות קצר, כי אין זמן, וזהו.
אוף, את דביקה!! התאפקה מללחוש בקול רם כשהזהובה התמרחה עליו והם התחבקו באמצע החדר. ידיו החליקו על גבה, ואחר כך עלו שוב אל כתפיה החשופות, הוא גחן לנשק לצווארה. מימי הסיטה את מבטה הצידה, נבוכה בפתאומיות לצפות במפגש האישי מאוד הזה. עברה בה תחושה מוזרה ולא נוחה, כל כך לא נוחה שנשבעה שברגע שינוחו עיניה על בן המקקים שנעלם תמעך אותו בלי נקיפות מצפון. כאשר הרימה את עיניה חייכה, עכשיו היה הזוג נתון בריקוד איטי מסביב לחדר, הוא הוביל אותה בעדינות צעד אחר צעד עד שלבסוף הגיעו למיטה. אוי, דאאני-אל את זה אתה צריך לראות, חשבה. את זה אתה צריך ללמוד, איזו רומנטיקה. אבל מה קורה לה, מה היא מתפעלת עכשיו ממעשה האהבה שלהם, כשיותר מכל דבר אחר רצתה שהרגע הזה יעבור במהרה והאנשים הללו יצאו? ידרשו לה שניות ספורות בלבד כדי לצאת החוצה, והבוקר הזה יתויק בזיכרונה כחוויה יחידה במינה בהחלט, גם אם היתה זו עלולה להסתיים באסון.
ידיו שוטטו אל רוכסן שמלתה, ונעו לאט. ואז, התיישב בקצה המיטה וצפה בשמלה השחורה שהחליקה לאיטה למטה, והזהובה פסעה מתוכה לאט, חושפת תחתונים שחורים וגרבונים שהגיעו עד ירכיה.
"כפרה עלייך, "לחשה מימי בלי קול, "גרבונים בחום הזה, תגידי את נורמלית?" היה לה גוף יפה, התולעת. מותניים צרות, רגלים רזות ומעוצבות היטב. וההוא חייך, עיניו ממוקדות בה, צלולות ובהירות. כשמשך אותה אליו, שוב החלה מימי להסיט את מבטה.
זה היה רגע שבו ראתה את הג'וק מציץ אליה, ותשומת ליבה מהאזור הנתעב התערערה. הנה אתה, מקק בן תיקנים. היא הידקה את אחיזתה בנעל הספורט שלה, מציצה אל חדר המבצעים שמולה, ונדהמת שוב מחדש. עיניה נפערו, פיה נפתח ונסגר חלופות.
הגבר תפס את אחוריה של האישה- והיא התכווצה כאילו חשה את כאבה- תפס בצווארה ומשך את שערותיה לאחור, "אדוניי," לחשה. "מה, אתה סדיסט?"
אבל נראה שהזהובה מחייכת אליו באושר, ועוצמת את עיניה בהנאה מתמכרת. ומימי חשה מבולבלת, מלמלה בקול צרוד "אני יודעת שאני ק-צ-ת משו-געת..!" ושמעה את קולה הצרוד של האישה מעברו השני של הארון. "יה, בייבי..."
הגבר חייך, חיוך מתגרה שהשד יודע מה פירושו. ואם הם ימשיכו ככה עוד הרבה זמן יירדם לה התחת, ואין לה את כל היום לשבת כאן ולראות את ההצגה היומית שנכפתה עליה בלי ששאלו אותה אם היא מעוניינת. יש לי שש אמבטיות על הראש, התחננה בליבה שיזדרזו.
בינתיים מיקדה את מבטה בג'וק כדי שלא תאבד אותו שוב, הוא עמד מולה מתריס, עדיין לא זז, וטוב שכך. הזוג המשיך להתנשק, מימי בהתה בהם, ידיה נקפצות ונפתחות בעודה ממשיכה לנתב במבטיה בין החדר והג'וק חלופות. הנה,הם מתחילים שוב... נאנחה בתסכול.
"אבל לא באמת אכפת לייייייי..." שרה זועמת בקול נמוך. לא היה סיכויי שישמעו אותה, הזהובה הקטנה נשמעה כמו זמרת אופרה גרועה, והחלה ליילל כמו חתולה עצבנית, והסבלנות שלה החלה להישבר, כי אם עוד רגע הם לא יגמרו את מה שהתחילו, באמת... אבל באמת שהיא תפתח את הדלת ו...
פתאום נאלמה דום והשתתקה, כאשר הבינה למרבה זוועתה שהאיש מתקרב אל דלת המראה ומתכוון לפתוח אותה.
© כל הזכויות שמורות.
