פרה משוגעת / רונן
הנחתי את קוביית השוקולד מתחת ללשון. חיכיתי למתיקות או משזה לא יהיה שיגיע. פרן הסתכלה עלי במבט מצפה כזה וחיוך. רציתי לשאול מה אני אמור להרגיש אבל היא שמה אצבע על שפתי בכדי להשתיק אותי. ברעש של מוסיקת הטראנס היא בכל מקרה לא היתה מסוגלת לשמוע אותי. זרקורים איבדו את עצמם לדעת בשלל אורות צבעוניים שנזרקו על קירות האולם. הקירות עצמם היו צבועים אף הם בסגנון - אופס התעטשתי על הקיר ויש לי נזלת. קשה היה להבחין בכל הכאוס הפסיכדלי הזה מה היה הצבע המקורי. התחלתי להבחין שבתוך הקיר קבורים מיליוני רסיסי מראות שהחלו להחזיר ולשבור את האור. כאילו כדור הארץ כולו הפך לכדור מראות. באיזה שלב האורות הסטנכרנו עם הבסים וכל האולם החל פועם כמו לב טווסי. דמויות התעוותו על רחבת הריקודים. מבצעים ריטואל של תנועות בלתי אפשריות.
מתמזגים, נפרדים, מתעוותים, מתחברים כמו קליידוסקןפ אנושי ענקי. המוסיקה המונוטונית הפכה את כל הרקדנים לכוורת אנושית אחת גדולה. כעת גם הרקדנים החלו לפעום בקצב המוסיקה. גדלים וקטנים בין הבסים. שמתי לב שזה משהו מחזורי. במשך עשר פעימות בערך הם הלכו וגדלו, הלכו וגבהו, הלכו והתעבו לכדי מסה אנושית כבירה ומשוללת תודעה. במחזור הבא הם הלכו והתמזערו. סינוס טראנסי כיאוטי. בכל פעימה כזו. בכל עליה של עקומת הסינוס זלגה מהם האנושיות החוצה. כולם היו מחוברים לכולם בצורה זו או אחרת. נערה עם צמות שנראתה כתלמידת בית ספר היתה משופדת בין שני שרירנים. עוית מחויכת עיוותה את פניה ודם זלג מאפה. פעימה.
גבר בלונדיני הוכה באכזריות בעכוזו על ידי עדת גברברים תואמי פרדי מרקורי מזילי ריר. פעימה.
גבר גבוה שהיתמר מעל כולם נשרט שוב ושוב עד זוב דם על ידי כנופיית כלבות עם טופרים מזהב . פעימה.
במרכז הגוש האנושי שכבו בצורת כוכב חמש נשים ערומות פעורות פה וערווה. מי שהצליח להטיל את מימיו היישר לתוך פיהם זכה לתשואות בסים רמות במיוחד. האויר החל להדחס לכדי מציאות נוזלית עכורה. פרן המשיכה להסתכל עלי אבל מבטה החל זולג ולחרוך את פניה. שני שבילים עשנים ושחורים הותירו עיניה על לחייה בדרכם לריצפה. עורי החל להתנפח. שלפוחיות ירוקות וסגולות הפיעו בכל מקום. ניסיתי לגרד אותם בצפורני אבל הם הצמיחו במהירות גלדים קשים. הגירוד הפך לבלתי נסבל. בכל כוחותי ניסיתי שוב ושוב לקלף או לגרד את הגלדים שהלכו ותפחו הלכו וגדלו על גופי כמו חזזיות טורפות.
המשכתי לנסות עד שנותרתי עם גדמי צפורני השותתות. שתי נשים ניתקו מתוך המיפלצת חסרת הזהות שעל הרחבה וניצמדו אל ידיי. כל אחת מהן הכניסה את כל היד שלי לתוך פיה והחל למצוץ בשקדנות את הדם. חשתי איך אני מתרוקן. ישותי נמצצת החוצה. ניסיתי למשוך את הידיים החוצה אבל הן נעצו בי חזק את שינייהן החדות. התחלתי להשתולל ולנסות להוציא את הידיים החוצה. התחתי את ראשיהן זה בזה. קולות עמומים ומחליאים עלו מההתנגשויות החוזרות ונשנות. שמתי לב שגם עכשיו לא נשבר הקצב הדמוני ששלט בכל. בעטתי בכל כוחי במפשעתה של האישה הימנית ואחר כך בזו של השמאלית. הרגשתי איך ידי שוב חופשיות. אלומת אור סגולה שהוטחה בי מלעלה האירה אותי מבפנים. הרמתי את הידיים אל מול האור רואה לחרדתי רק שני גדמים חרוטיים ושותתי דם. החדר החל מסתובב סביבי כמו וורטקס אנושי. כמו גלקסיה. כמו שבלול המחפש את קיצו. מהירות הסיבוב החלה גוברת לאיטה. נתזי דם הותזו מגדמי על הקירות המסתובבים מותירים בהם שבילי דם אנושי. מפת סבל סודית. הדם על הקירות יצר בו סדקים שנחילי חרקי מראה החלו להגיח מתוכם. האורות המופרעים הטיחוו אלומות בנחיל החרקים הופכים את הכל לבית המלאכה של מיכל נגרין. הסיבוב הלך וגבר. פעימה.
הלך וגבר. ככל שגבר הסיבוב הקירות והרצפה החלו להתקמר . נשאבתי למרכז הכדור הענק שנוצר מוקף בטבעות מסתחררות של גופות אנושיים. כלוא על עומדי כמו ג'ירוסקופ אנושי. ניצבתי שותת דם במרכז הכדור כמו כוכב פלוטו המוקף בטבעות. בעין הסערה המתערבלת מסביבי החלו להתמזג אנשים אלה בתוך אלה. יוצרים נחש אנושי או יותר נכון נדל אנושי הנושך את זנבו. פעימה.
גל סינוס נוצר מקצה אחד של המעגל לקצהו השני. מחלק אותו באופן מוזר בדיוק לשניים. ממקומי, בדיוק במרכז יכולתי לראות איך חלק אחד משחיר, בולע כל שבריר אור כמו חור שחור אימתני. חרקי קריסטל התמוטטו לתוכו ונעלמו. החצי השני החל לזרוח בלבן מבהיק ומסתחרר עד שכמעט ולא היה ניתן להביט בו. חרקי הקריסטל נדלקו כמו נובות כשנפלו לתוכו. הסינוס בניהם היה הגבול. הרגשתי כמיהה עצומה לבחור. הלבן קרא אלי בבהירותו הבתולית. בתמימותו המסנוורת. מנסה לפתות אותי בהתחלות חדשות ומבטיחות. השחור שידל אותי בסופניות רגועה. במנוחה שלווה חסרת פרנויות. בקץ אופטימי נטול חששות. הרגשתי איך אני נקרע בניהם. הגלדים הסגולים נמשכו אל השחור. הירוקים אל הלבן. הייתי חייב להחליט במהירות כשהרגשתי שאני מתחיל להיפרם באמצע. שרירים, גידים ורקמות. מחצית מגופי נמשכת בכוח צטרנפוגלי לשחור והחצי השני ללבן. התודעה שלי החלה להתפורר. להתמוסס יחד עם קוביית השוקולד המונחת מתחת ללשוני. יכולתי עדיין להרגיש בקשיות של השוקולד שמתחת ללשון. ניסיתי להתמקד בתחושה המתמוססת. בקע נוצר בין שתי ההמיספרות שלי. הן החלו להתרחק זו מזו עד שנותק החיץ וניתק הקשר בניהן. ראיתי בצד ימין משהו שידעתי את שמו אבל לא הצלחתי לבטא אותו. כגטחטחאטח. גכאינאיאעי. קרעיגנ עיגאי כע נהבנע. קראתי אליו חסר מילים אבל הוא לא ענה. פעימה.
חושך סופי בלע את הכל והקיא עיסה שהחלה להתגבש לכדי מציאות שונה.
"מה זה היה ?" שאלתי את פרן
"מה, מה היה?"
"מה שמת לי מתחת ללשון?"
"אההה, זה? סתם שוקולד פרה. קוביה אחת שנשארה לי בתיק וחשבתי שחבל לזרוק אותה."
© כל הזכויות שמורות לרונן
