בסך הכל רצינו להגיע הבייתה בשלום

אמא הייתה מאוד מסודרת בלבושה.

עם המעט שהיה לנו, היא החליטה שיש מעט אמנם, אבל עם זה צריך לנצח...או לחילופין לצחצח...

תמיד הייתה מופיעה מצוחצחת ולבושה יפה.

לפני כל יציאה מן הבית הייתה מצחצחת לנו ולה את הנעלים.

`כשאתם יוצאים מהבית תמיד תלבשו יפה` נהגה לאמר,

 `אתם לא יודעים את מי תפגשו ממול`...

באותו בקר אמא מושכת לאחות הגדולה את השמיכה ובנימה כועסת  פוקדת -

 `את קמה והולכת לבית הספר עכשיו, את שומעת` ?????

נו, פקודה זו פקודה!

לא עזר לה לבכורה , שטענה שאין לה חשק היום ללכת לבית הספר.

גם הבכי לא הועיל.

אמא שמה את ה`סנוויצ`ים` הרכים בשקית האוכל שתפרה בעצמה,

 עם גומי משוך... וליוותה אותנו לבית הספר.

הגענו בשעה טובה או יותר נכון בשתי דקות הליכה.

אמא נישקה את כולנו, שלוש במספר..

ואמרה כהרגלה -` תהיו ילדות טובות`

היא הדקה לכל אחת מאיתנו ממחטה עם סיכת ביטחון, ליד הכתף , היכן שהיום לחיילים יש כותפת...

למקרה שנצטנן `שלא ננגב בשרוול``...

אמא שבה לבית להכין לנו מטעמים לצהריים.

זמן קצר אחרי ... צפירה ארוכה מפלחת את האוויר.

מורים רצים מבוהלים. סדרנים עם כתובת שלא הצלחתי להבין.

הייתי תלמידת כתה א`. הבנו שמשהו נורא קרה. הכתות ירדו למקלט. שמענו פיצוצים קרובים מאד.

פחדנו ודאגנו...  לנו וגם לאמא.

בבית הספר למדנו כלכלת בית, כן, יש חיה כזו..

כמה אהבתי את חגית המורה ואת מטעמיה..

באותו יום, חגית בישלה מרק מהביל

וחילקה לכולנו בכוסות של שתייה, להפיג הפחד...

כל אחד קיבל גם פרוסת לחם.

את טעמו של המרק לא אשכח לעולם...

שם יורים ואנחנו... מתענגים על הטעם והארומה,

והאוזניים שומעות באוויר את הפגזים,

מה לאמר, `חגיגה של כל החושים`...

אמא הספיקה בשעה הזו לשוב הבייתה ,

 ברדיו הפסיקו את השידורים ואמרו שפרצה מלחמה..

אמא לא ידעה את נפשה...

`ואני הכרחתי את הבנות ללכת לבית הספר,` היא חושבת בבהלה.

אין ברירה, אמא רוצה את הילדות לצידה.

היא מכבה את הגז ושועטת כלביאה אל בית הספר.

 אפילו את דלת הבית לא סגרה.

בדרך אנשי הג"א עם סרטים זוהרים  צועקים לעברה: `גברת, אל תטיילי ברחובות, זה מסוכן`

- `אני חייבת לראות את הבנות שלי` אמא  עונה בצעקה. היא מנסה להתגבר על רעש הפיצוצים המחריד את האוויר..

שתי דקות של הליכה, והכל עלול לקרות...

סוף פרק ראשון.

המשך יבוא.

5.6.08