ועוד מתוך שירי דרך

לפעמים אובדת לי הדרך

ואני מסתחררת סביב עצמי

מסתובבת, מסתובבת

ונהיית כמשותקת

מבפנים.

כל מה שידעתי

וכל מה שלא

מסתחררים סביבי

מתערבלים

מאיימים לבלוע אותי,

ואז

אני שורדת

רק שורדת,

היצירתיות שבי

נאלמת

הרצון שבי

נרדם

ואני חשה עומס

מכריע

מבלבל

שמנפח את הדברים

גורם להם להיראות

כמו שהם נראו פעם,

אבל

אין להם אפשרות להיות

כפי שהם היו פעם,

כי אני אחרת,

אני חיה

ופעם לא.

כבר לא שורדת,

רק אשליה שלעתים זה כך

כשהדברים נסתרים ממני.

השמחה שם

אני יודעת,

והרצון

וההתלהבות

והסקרנות

וההתפעמות,

כי השמים הם הגבול

וגבול אין להם,

הגבול הוא בתוכי

עדיין

במקומות כלשהם

שעליי

לחקור

לגלות

להתמיר

להפוך לשמחה גדולה.