יצירות אחרונות
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (2 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (2 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (3 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (5 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שִׁיר חָדָשׁ (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -24/04/2024 04:37
פעם יהיה טוב (7 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/04/2024 23:59
שירים
-----------הלילה נראה לי פתאום מואר כ"כ, בהתחשב. אני מחפשת את הירח או לפחות כוכב שיצדיק, ואין. זוכרת ימים שבהם החושך היה סמיך כ"כ, כאילו הכול עטוף בשמיכה. ועכשיו יש רק אוויר כבד, קשה לנשימה לפחות כמו שהתאורה הזו קשה לעיכול. אני רואה את השכנים, מסתכלים עלי מהמרפסת ממול, יושבת בחוץ ומעשנת ואני יכולה להרגיש את המחשבות שלהם גולשות אלי עם האוויר. הבחורה המוזרה הזו, עם העגיל באף והציור על הגב. עם הבגדים הצבעוניים מדי, לא פלא שהיא כבר כ"כ הרבה זמן לבד. למה היא מצפה? למה באמת אני מצפה? וממי? כ"כ הרבה עייפות בקיץ הזה, אני מאשימה את השמש. פעם הייתי קטנה מדי לזה, ועכשיו אני כבר גדולה. מדי. ולמה אני מופתעת שהם מחייכים אלי באי נוחות במעלית, רואה את הרחמים מעורבבים בהאשמה בעיניים שלהם ומעבר לכל - חומות ההרחקה, כי הם הרי לא באמת רוצים לדעת. אולי רק קצת, לספק את הסקרנות. אבל לא, לא מעבר. וחם מדי, אפילו בשבילי, להיכנס מתחת לפוך הכבדה ולהעלם. רק להתכרבל ולקוות. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |