אתה תילך ואחכה לזיו פנייך,

יום יום לילה לילה,שעות חולפות במהירות

חושך אור,קור חום,הכול ניראה כל כך קטן,

שומדבר לא משמעותי,רק אתה

כל לילה לפני השינה

אדליק נר קטן,

נר קטן לתועים שבינינו,

בתקווה שאתה אחד מהם,

וכשאתעורר אלך לבדוק עם הדלת פתוחה,עם מעילך עוד על דלפק העץ

ואבעיר עצים במדורה,שתחזור תמיד יהיה לך חם,

ואלך לצוק,הצוק המשקיף על העמק כולו,ואחכה לך שם,

אחכה עד שדמי יקפא בעורקי,עד שלבי יחדל לפעום,

ובעוד אתה,אבוד,שם,

פה אהיה,קומלת,מתחת לעצים היבשים,

על כותרת עפים ברוח,שורקים לי תפילה חרישית,

טיפות גשם,יעלימו את הדמעות מעיני,

יובילו אותן,היישר לתוך מיי האגם המלוח מדמעותיי

יום יום,שנה שנה

ועם אצטרך

לכל החיים

אחכה שתחזור,

הירח מאיר על פני ,פני העצובות,

שהחיוך,החינניות,והשמחה איבדו דרכם אליהם

בוכה לאות הזדהות

מדממת בין מילה למילה

צורחת בלי קול בין שורה לשורה