קרלוס ברגדונס (ביוגנזה 2) / רונן
(חלק ראשון - ביוגנזה:
אנחנו עוד נצטער על זה הפטירה קרלוטה הקטנה בינה לבין עצמה. גבריאל ברגדונס היה מאושר כחתן בחופתו. ללא הרף שיבח והילל את תבונתו. בשביל מה אנחנו צריכים את זה ניסתה קרלוטה למחות חלושות. אבל אוזניו של גבריאל היו כרויות אך ורק לתשבוחות. את תראי הוא עוד יגיע רחוק קרא אליה מהחצר, מניף את בנם המבוהל והמפרפר ויוצא עמו במחול קווצ'לארי סוער. קרלוטה לא יכלה להבליע את חיוכה וחוץ מזה מתי בפעם האחרונה ראתה אותו מאושר כל כך. היא מחתה את ידיה הקטנות בסינר שעל מותניה וחזרה למטבח להכין את ארוחת הצהריים. מדי פעם הציצה מבעד לחלון המטבח בבעלה שלהט הכרכורים והפיזוזים עדיין לא התנדף מגופו.
בעוד פיו גדוש בעיסת מריאנבה עם תפוחי האדמה, המאכל האהוב עליו, הרצה לקרלוטה והציג בפניה את חזונו. הוא יחכה מספר חודשים ואז יעלה שוב לעיר המחוז. לאותו סניף קטן של הלישכה המרכזית לעניני פנים ותושבים. יציג את תעודת הלידה ויבקש תעודת זהות לבנם. בראשו כבר רקם סיפור כסוי שלם. על כך שהם אולי יעקרו ויעברו לגור בעיר הבירה. שם קרוב משפחה (בן אח של דודו מנישואיו השניים) סידר להם עבודה במפעל גדול של נעליים.
"אבל אני לא רוצה לעזוב את הבית שלנו," מחתה קרלוטה. שהמעבר לעיר הגדולה הפחיד אותה עד מוות. שם אולי לא תוכל להסתיר את סודה.
" אנחנו לא עוברים. את לא מבינה? אישה. זהו רק סיפור למה אנחנו צריכים תעודת זהות."
"ובאמת למה אנחנו צריכים תעודת זהות. לי מעולם לא היתה אחת כזאת וגם לאף אחד מבני משפחתי וברוך השם זה לא שינה לאף אחד כאן בכפר. למה אנחנו צריכים להיות מיוחדים? למה להתבלט?"
גבריאל סקר בעניין את אישתו הקטנה. במשך שנים עשר שנות נישואיהם מעולם לא שמע אותה מדברת כל כך הרבה. קרלוטה הסמיקה והשתתקה. חוששת, אולי מרגישה בחושיה הרגישים כי משהו חדש הולך ומתרקם. התחושה הבלתי נמנעת הזו הפחידה והלהיבה אותה בו זמנית.
"זה פשוט מאוד." ניסה גבריאל להתחיל להסביר.
"אם זה כל כך פשוט למה אני לא מבינה." קטעה אותה קרלוטה ושניהם הבינו כי חייהם עברו לפס אחר כמו רכבת הבקר המגיעה אחת לחצי שנה. שתיקה השתררה בניהם. קרלוטה הבהילה את עצמה בהתפרצותה וגבריאל היה עסוק בלברר עם עצמו למה תגובתה לא מכעיסה אותו. אולי משום רוחו הטובה השורה עליו או אולי כי חשב שהצליח לסדר את הבירוקרטים התחמנים של המיפלגה. ברוך ובסבלנות הסביר לה את תוכניתו. תעודת הזהות תגן על בנם מפני פקחי משרד הבריאות. תעודת הזהות תוכיח כי הוא אכן בנם וכי מגיעות לו כל הזכויות בדיוק כמו לכל ילד אחר.
"אתה עוד פעם תלך לרשום אותו לבית הספר." וברגע שנפלט מפיה המשפט לחלל האויר כבר ידעה שזו היתה טעות להזכיר את הפרשיה האומללה ואת בנם הבכור.
עד שגבריאל חזר אל העיר ואל סניף הלישכה המרכזית לעניני פנים ותושבים, היה יושב בכיסא הנדנדה שלו, בחיקו ספל התה הנצחי עם הדבש, עיניו עוקבות בגאווה אחר מעלליו של בנו ומוחו מחשב חישובים ומתכנן תיכנונים. החיוך הקטן ששפמו לא הצליח להסתיר הטריד את קרלוטה יותר מהכל.
הימים נקפו, היבול עלה והצליח ולאחר מכן נקצר, נארז ואוחסן לקראת החורף. גבריאל קם כל יום במרץ רב מהרגיל ומיהר לסיים את כל עבודותיו. כאילו כל מעשיו נועדו בכדי שיוכל להגיע לכסא הנדנדה השחוק שבמרפסת. נדמה כי כל המשק נדבק ברוחו הצוהלת. היבולים השנה היו הפוריים ביותר מאז שנישאו. הפרות נתנו חלב בכמויות, החזירים שמנו והתרבו והלול כמעט חישב להתבקע מכמות הביצים והאפרוחים. בוקר אחד קמה קרלוטה לשיגרת יומה וגבריאל נעלם. הוא חזר לאחר יומיים ואת חיוכו ניתן היה לראות כבר מעיקול הדרך. כשהיה יוצא לשדות היתה בוחנת את ריבוע הנייר שהביא עמו. התעודה שהונחה כלאחר כבוד מתחת לכד הביסארדו הגדול היכן שכל מסמכיהם החשובים הונחו. תעודת הנישואין שלהם, תעודת הגמר של גבריאל עם חתימתו המסולסלת של המנהל וטופס ההצבעה הישן שגבריאל שמר כעדות להיותו אזרח. בידיים חוששות היתה בוחנת את הכיתוב מטיל היראה את החותמת הרשמית בצבע האדום ואת תמונת בנם הנשקפת אליה מהפינה הימנית העליונה. ניכר בו אפו הגרמי של אביו ועיניה הרכות של אימו.
הסתיו ריחרח בעקבי הקיץ ככלב מיוחם. נושף עליו ומנסה להניסו בנביחות שרביות. כשגבריאל לבש את חליפתו היחידה הבינה מה עומד כעת לקרות. יחדיו יצאו, הוא ובנו, אל המסע בן חמשת הקילומטרים לבית הספר וליבה פילל שלא יהיה זה שוב אותו מפח הנפש הישן.
בהתחלה הענינים לא התגלגלו כפי שגבריאל ציפה. למרות שנופף בתעודת הזהות וחזר שוב ושוב על שמו של בנו עד כי גרונו ניחר, לא נאות המנהל הזקן להכניסו לספר התלמידים. לא הועילו התחנונים, הצעקות, האיומים והקללות. באותו היום חזרו שניהם חפויי ראש. קרלוס (זה היה השם הנקוב בתעודת הזהות) חזר במהירות לעצמו ברגע שראה את ערימת הדוחן המחכה לו בחצר. גם כיסא הנדנדה החורק חזר לעצמו כאשר גבריאל טלטל את עצמו שוב ושוב בעודו מטכס עיצה ורעיון. לבסוף החליט ועשה מעשה. במשך לילות ארוכים התלבט, התחבט, זרק גליונות נייר יקרים אל האח המבוערת. החורף נגס ברעבתנות במזווה שלהם אבל השנה יכלו להרשות לעצמם לאכול לשובע ללא חשש. לבסוף התרצה גבריאל, ולאחר שקרא את המכתב בפעם המאה ולא מצא בו רבב, חתם אותו בתוך מעטפה יקרת מציאות והלך לארוב לדוור. החורף האריך גסיסתו מונע מנציני האביב את משובתם. שבועיים לאחר יום השיוויון הגיעה הז'נדרמיה בכבודו ובעצמו. מעוטר בכובע חשיבותו העצמית הקיש על דלתם וקרלוטה מיהרה להזעיק את גבריאל מן השדה הדרומי שם עמל ושקד להכינו לקראת השנה הבאה.
"קיבלתי הוראה מגבוה ללוות אותך ואת בנך קרלוס לבית הספר." כשאמר גבוה הביט כלפי מעלה ולרגע נוצר הרושם כי האל בכבודו ובעצמו הורה לו זאת. ניכר על פניו המלאות והאדומות של הז'נדרמיה כי אינו אוהב את ההוראה. הוא החזיק בכובע חשיבותו העצמית בידיו, מבריש אותו מדי פעם ומנסה להבריק את המצחיה הדהויה.
"במדינתנו יש חוק." אמר רק בכדי לחזק את עצמו. אין ספק שהיה מעדיף להמשיך במשחק הגוגוזונים עם פדרו השיכור או להשקיף על נשות הכפר המזדמנות לכנסיה או לצרכניה. "עתיד ילדנו הוא לחם חוקנו." ציטט כמו תוכי. "בנך ילמד כמו כולם." הבטיח. למרות שגם הוא כמו יתר תושבי הכפר שלמדו אצל המנהל חשש מנפיחת כעסו ולשונו המשתלחת.
בתחילת שנת הלימודים אימץ לעצמו גבריאל הרגל חדש. ברוב טקס היה נושא את בנו אל בית הספר ומחכה לו שוב בסיום יום הלימודים. השבוע הראשון ללימודים עבר בשקט יחסי. כולם בכפר כמובן ידעו כי הסיפור הגיע מלמעלה וההוראה הונחתה מגבוה. כל כך גבוה שהם אפילו חששו להביט למעלה כשהם דיברו על כך בינם לבין עצמם. הולכי הרכיל הרגילים היו מגניבים מבט פוזל קלות כלפי מעלה וקורצים בידענות. מספרים את הסיפור בגיחוך ומוסיפים את העין העקומה ליתר בטחון. איש לא העז לפצות פה כשהיה קרלוס מנתר בכיתה ומורט מחברות, עפרונות ואפים. הילדים הביטו כלפי מעלה אל קתדרתו של המורה. הלז היה מביט למעלה אל המנהל. המנהל אל הז'נדרמיה והאחרון היה מפלבל בעיניו כי יותר למעלה ממה שהוא הביט אי אפשר היה.
המהומה התחילה כשצ'יקיטה אישתו של רואיז ואלדז הקצב, ביתו היחידה של ראש הכפר, התפרצה אל המנהל והתלוננה כי בנו של גבריאל ניקר את בנה בידו בהפסקה. היא דרשה במפגיע כי יש לסלק את הילד מבית הספר. בקולה הטרחני והמעצבן טענה שגם שמה, אצל האלה מהגבוה, לא יכולים לעודד אלימות ובריונות. התקרית הקטנה הפכה להתלהמות גדולה. כולם פחדו מצ'יקיטה ומנחת לשונה אפילו יותר מאשר פחדו מהמנהל. כולם גם קנו אצלה בשר וידעו היטב כי הקצב הכי קרוב נמצא במרחק של שלוש מאות חמישים קילומטר. הפעם עמדה עקשנותו של המנהל לצידו של קרלוס. מרגע שהסכים, בלי ברירה, למלא את ההוראה המוזרה שהונחתה עליו מלמלעלה, עשה זאת באותה הקפדנות והדייקנות המפורסמים שלו. אבל לצ'קיטה ולחבר מרעותיה לא היה את הרצון והסבלנות לשמוע את הסבריו וטיעוניו. סיפורים פדגוגיים ארוכים על איך בגיל הזה מרבים הילדים לבחון זה את כוחו של זה. באחת ההפסקות הוטלו אבנים מחוץ לחצר הבית ספר. אבנים שרק בנס לא פגעו בקרלוס. שלטים וכרזות החלו להופיע בכל מקום. "ילדינו אינם הפקר!" קרא אחד באותיות שחורות. "אין מקום לאוכלי הדורה והלשלשת בבית ספרנו." הצהיר אחר באותיות אדומות. הז'נדרמיה נאלץ שוב לשבות מתחביביו ולהשגיח על חצר בית הספר ועל קרלוס שבכלל לא הרגיש בסערה המתחשרת מעל ראשו .
גבריאל נמנע מלספר לקרלוטה על ההתפתחויות האחרונות. הוא חשש כי אישתו העדינה תפגע או שתסבול מאוד מכל מה שקורה. עד שלילה בהיר אחד בהם השמיים הבהיקו בעטרת כוכבים כאילו יד אלמונית ניקתה מהם את האבק, צבא המון מוסת על החווה הקטנה. גבריאל וקרלוטה התעוררו בבהלה למשמע ברד כבד שניטח על הגג. לאחר שהסירו לחלוטין את קורי השינה הבינו כי לא יכול להיות ברד באמצע הקיץ. גבריאל מיהר החוצה בעוד קרלוטה מהדקת שוב ושוב את חלוקה ומציצה מבעד לחלון המטבח. להבות בהירות התשלחו אל השמיים מתוך צלב ענקי שהוצב אל מול חלונם. ריח הדלק והעשן חדר אל תוך הבית והעכיר את הכביסה הצחורה שעדיין היתה תלוייה על החבל. חיות הבית השמיעו, קירקורים, נאקות, ויללות של פחד. כתריסר אנשים רעולי פנים בשלל מטפחות וצעיפי צמר עמדו מחוץ לגדר ויידו אבנים לכיוון הבית והלול. קרלוס שכל ההמולה העירה גם אותו החל להתרוצץ בחצר כמו עז מיוחמת. "הנה הוא." נשמעה קריאה צורמת. כולם ידעו לזהות את קולה של צ'יקיטה גם כשהוא מוסווה מאחורי צעיף הצמר הכחול של בעלה. מטר האבנים לא איחר לבוא. הפעם המטר היה קטלני והותיר את קרלוס מתבוסס בדמו במרכז החצר.
"לאאא! אל אלוהים, לאאא!" נשמעה צעקה נוקבת מתוך ריבוע החלון האפל של המטבח. גבריאל הרגיש באותו הרגע איך ליבו נמחץ בתוך אגרוף גדול עד שלא הצליח לנשום במשך דקות ארוכות. האספסוף, מרגע שבא על סיפוקו השתתק. אחת אחת נעלמו דמויות כהות אל תוך הלילה, מתמזגות עם החושך. מוחו חסר השפיות והפנים של ההמון החל להתפוגג כערפל מותיר את ההורים השכולים ואת בנם הגוסס בפירפורי כנפיים אחרונים.
למחרת לא קם גבריאל אל עבודת יומו וקרלוטה לא כיבדה את הבית. שניהם ישבו לארוחת האבל המסורתית. בוהים, שותקים אל מול שיירי העוף בתנור ברוטב הצימצורטי. ללא מילים פנה גבריאל אל החדר הסגור וחזר עם ביצה חדשה. הוא הניח אותה בזהירות בחיקה של קרלוטה הקטנה שמחתה באגרופיה הקטנים שתי דמעות גדולות ומלוחות. ביחד פתחו בהכנות לקראת הדגירה.
* ביוגנזה- תהליך התפתחות של יצור מיצור אחר, כגון הטלת ביצים או המלטה.
· דוגמה לביוגנזה היא הטלת ביצים שמהן מתפתחים אפרוחים על־ידי תרנגולת.
· תומס הנרי הקסלי נחשב לאבי תורת הביוגנזה
(וויקיפדיה)
© כל הזכויות שמורות לרונן
