בורח עם הזמן

אַי,

כְּאֵב מְפַלֵּחַ לִי אֶת הַזְּמַן,

הוֹ, אֱלֹהִים, עַד לְאָן, עַד לְאָן?

אַתָּה מִסְתַּתֵּר מֵעָצְמַת חֻלְשָׁתִי,

לֹא מְנַסֶּה לְסַדֵּר אֶת הַבָּלָגָן

שֶׁהִשְׁלַטְתָּ בְּנִשְׁמָתִי.

לִפְעָמִים אֲנִי אוֹמֵר דַּי,

יְכָלְתִּי לַכְּאֵב עַד כָּאן,

עַד בְּלִי...

אַי,

בְּאֵיזֶה גּוּף הַכְּאֵב נֵחַן,

הוֹ, אֱלֹהִים, עַד לְאָן?

מִזִּקְנָתְךָ מְחַפֵּשׂ מִסְתּוֹר,

בְּאֵיזֶה צֵל שֶׁל גַּן

חַיַּי בּוֹ לַחְפֹּר.

מֵעִוְרוֹנְךָ מְלַקֵּט שְׁבָרַי,

מֵנִיק אוֹתָם רְסִיסֵי חַמְצָן

וּפִתְאוֹם...

אַי,

אֱלֹהִים בּוֹרֵחַ עִם הַזְּמַן...

הוֹ, אֱלֹהִים,

עַכְשָׁו גַּם אַתָּה

זָקוּק לְרַחֲמֶיךָ.