בדידות

ועת בדידות בם נוגעת,

בנסיעתם באוטובוס או ברכבת,

מביטים בנופים המתחלפים

בשדות הכותנה והשלף,

מבטי כמיהות נוהים

תמונות מחייהם בסך עוברות.

ועת כמיהה לקשר אנושי

חובקת כל נים בנפשם,

יפתחו באחת, יספרו

פכים ליושב לצידם,

לנותן להם רגעי חסד

לרגעי מזור ונוחם.

דווקא הזר הינו המקורב,

היום איתם ומחר כבר שם..

ליבו הרחב יכיל סיפורם ויגונם

ולרגע קט תיעלם ותימוג בדידותם.