חזרה ליצירות
שירים

סמדר

נירית | (30/06/2008 17:36) | 66 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

 

היא שכלה שתיים,

 את אוצרותיה קברה

 ואת אלוף נעוריה בלילותיה ביכתה.

 

אש התופת

 טמנה חלומותיה בין הברושים,

 הדומיה זעקה מהמצבות ומחללי ביתה הקרועים.

 

ועתה ,כשמרצח-ביתה

 על כף המאזניים

 באצילותה כי רבה,

 "אינו האסיר הפרטי שלי" טענה.

 

 רואה את האלמנה הצעירה

 מסרבת להשלים שזו  תיוותר בעגינותה,

 חודרת לנבכי נפשה,
רואה את ההורים השכולים

 לא את עצמה ותוגתה.

צופה לליבם

 מייחלת לקבורה הולמת ליגונם.

[מוקדש לסמדר הרן אצילת הנפש] 30.6.08
.
 

תגובות

חזרה ליצירות