פיתוי
לבוש קשקשים לעורו, לעתים הטריד אותו הדבר. אדונו הבטיח לו שכך הוא מוגן. גרד לו מתחת.
לשונו יצאה מפיו טועמת לעיתים את האויר. שמח על לשונו זו, התגאה בה לפני נקבות רבות. תמיד כשחייך אליהן הראה אותה, הציגה לראווה. יודע שהן תתהנה מה לשון זו מסוגלת לעורר בהן.
הסתובב בין עצי הבוסתן של אדונו, אותו הוא משרת כבר זמן מה. האדון הטיל את חסותו עליו, והוא שרת אותו באמונה. אוכל לא חסר לו. בנות זוג היו כאן לרוב.
היא הסתובבה עירומה. הדבר לא הפריע לה. היא לא ראתה שכמותה בסביבה. היא אהבה להיות כאן בגן הנעים הזה, החמים, אוכל ומקום לינה לא חסרו לה. גם מישהו שהיה לה לבן זוג הכירה בגן הזה. הוא קטף לה פרחים, שורר לה שירים, הביא לה לאכול מפרי הגן ועטף אותה בלילה בזרועותיו. מה היא צריכה יותר מזה?
הבוקר שרו לה הציפורים מעל העץ. היא קמה מעל מצע העלים שהכין לה בן זוגה לילה קודם. ממול ראתה קרניים של חיה שלא ידעה את שמה. לקחה פרי עגול, עסיסי מעל מצע העלים וחשבה, "כמה טוב שדואגים לי." היא החלה להסתובב בין עצי הבוסתן הגדול והאין סופי. מביטה לכאן ולשם, בסקרנות. האם גם אתמול הם היו שם? חשבה לעצמה.
ממול בין העצים הוא עמד, מוזר לה, לא דומה לבן זוגה, אולי כן. ניגשה אליו. נגעה בו ללא בושה. היה עליו משהו מוזר. פרצופו היה משונה לה. "אני מכירה אותך מאיפושהו?" המשיכה לחטט על גופו. ממשת את הקשקשים.
"אני חושב שלא. זו פעם ראשונה שאני רואה אותך. ואני מאוד אוהב את מה שאני רואה." גם הוא החל לגעת בה. ממשש את חמוקיה, נהנה מן המגע. "אולי אני יכול לכבד אותך במשהו? יש לי פירות שהבאתי ממקום רחוק." הגיש לה פרי עגלגל נוטף שרף צמיג. ליקקה את אצבעותיה וטעמה מן השרף שנטף עליהן. "טעים!" אמרה לו.
"אז אולי תאכלי אותו, יש לי עוד, קוראים לפרי תאנה." חיוך עלה על פניו, ידע שהיא שלו.
היא לקחה את הפרי ואכלה. "איך אתה אומר שקוראים לו?"
"תאנה!" הוא הגיש לה פרי גדול יותר ויבש. "לזה קוראים אגס!"
היא אכלה את האגס ונראה היה שהיא נהנית. "אולי יש לך עוד דברים שכאלה. הם טעימים לי מאוד." נעם לה שהוא דואג לה. ולמרות שלא היה בן זוגה החלה להמשך אליו.
"כן יש לי." הושיט לה אחד אחר. "לזה קוראים תפוח." היא משכה את ידה מן הפרי והוא ניגב את הפרי ממעט אבק שעטף אותו. "הוא מאוד מיוחד". אמר לאחר שראה שהיא עדיין נרתעת.
"אני זוכרת שאסור לי לאכול תפוחים." חשש התגנב לקולה.
"מי אמר לך שטות שכזו?" שאל בתימהון. אם היא תיקח את הפרי ותאכל ממנו, הוא יזכה בה. היא תהיה שלו.
"אני לא זוכרת. אני רוצה בפרי, הוא נאה אבל אני מפחדת. גם בן זוגי לא אוכל תפוחים." היא נסוגה ממנו, לא לוקחת את הפרי.
"שטויות. איך זה שכל הפירות בסדר ודווקא תפוח לא? לדעתי פשוט לא הכרת עד היום תפוחים ולכן את חוששת. הינה תראי איך אני אוכל ממנו." הוא עשה עצמו נוגס מתפוח אחר שהיה בידו השנייה. "קחי, הוא מזה טעים."
היא הושיטה את ידה ולקחה את התפוח באיטיות, מהססת מעט אך משתכנעת ממראהו הבריא לחלוטין של זה העטוי במעטה מעניין. נגסה בו לאיטה וראתה שכלום לא קורה לה. אך ככל שאכלה ממנו יותר כך צצו רעיונות במוחה, "אולי אתן גם לבן זוגי, למה שרק אני אהנה לבד?" היא הסתובבה והחלה לרוץ. "אני אתן גם לבן זוגי לטעום." קראה אל הנחש.
