יצחק וישמעאל \ סיפור מאת שלום ימין
קול נפץ עז החריד את שלוות הבוקר של יום ראשון. כל האנשים שהיו בתחנת הדלק נבהלו.
רעש איום ונורא של צופרי אמבולנס החריד את הסביבה בתוך דקות. איציק שעבד בתחנת הדלק שמע את הקולות. אחד אחרי השני הגיעו יללות מכוניות ההצלה. "רק לא עוד פיגוע ...." חשב לעצמו.
בזמן האחרון היה די שקט בארץ, שיחות שלום ותוכניות מדיניות רצו בכל העיתונים והטלוויזיה.
ראשי מדינות ערב נפגשו עם מנהיגי ישראל באווירה של רצון לעשות מחוות משותפות. נכון שמחנות הפליטים היו מלאים עדיין בכאב , סבל ורעב נוראיים. אבל תמיד היה ככה. בדרך כלל היה טוב רק לעשירי הרשות הפלסטינית. כל שאר התושבים בגדה וברצועה, לא ממש חגגו. לא היתה עבודה ולא היה כסף. ועם כל הרצון הטוב לעשות שלום, צריך קודם להביא אוכל הביתה. הקבוצות הדתיות ניצלו את המצב ולקחו תחת חסותם את התושבים הרעבים בשטחים. יחד עם האוכל הם האביסו אותם גם ברעיונות קיצוניים של נקמה ורצח יהודים. ילדים קטנים פלסטינים אכלו ארוחות צדקה וקינחו בשטיפת מוח איומה נגד היהודים בכל יום ויום........
מהומה רבה החלה לשרור באזור ונראה שעם כל הרצון לשקט ושלווה, היו אלו קולות של פיצוץ חומר נפץ. במרחק של כמה מאות מטרים היה קניון די גדול. בשעות כאלו עדיין מוקדם ואין הרבה אנשים שמבקרים בו. כולם קיוו בליבם שאם היה פיגוע אז לפחות שהנזק יהיה מועט. איציק נשאר די רגוע
כי ידע שאין לו קרובי משפחה שאמורים להיות באזור בסביבה. הוריו גרו בעיר הסמוכה ולא ממש
יצאו לטייל בקניונים. אחותו בצבא, ואחיו לומד בבאר שבע הרחוקה באוניברסיטה. לאחר כל החישובים
האלה הוא נרגע וחיכה לחדשות כדי לשמוע מה קרה בדיוק.....
איציק גר אצל הוריו מאז שהשתחרר מהצבא לפני שנה . שירת ביחידה קרבית. הנדסה . בשטחים. לקראת תקופת שחרורו, הפלוגה היתה בחברון. היו צריכים לשמור על מתנחלים. הוא לא אהב את הרעיון אבל מי שואל אותו בכלל. וככה נגמר השירות הצבאי שלו, עם קו בחברון. לא בדיוק נגמר בשקט. היתה איזו תקרית באזור הקסבה. יום אחד יצאו המתנחלים להפגין כנגד הערבים בשוק,והפכו כמה דוכנים. מעשה די שכיח במקום המופרע הזה.התפתחה תגרה בין הניצים ומישהו ירה באוויר והצית את האזור כולו. לאחר שלוה ימים של מהומה ספרו המקומיים הערבים שלושה הרוגים ועשרים פצועים . בצד של המתנחלים נפצעו מספר נערים באופן לא חמור. הפרשה סוקרה בכל רשתות התקשורת העולמיים כמעט. בין הפצועים היתה נערה צעירה פלסטינית בת 13 . היא חטפה כדור בחזה . מפקד הגיזרה הורה לאיציק לאבטח את הובלתה של הנערה לבית החולים בבאר שבע. הרופאים הישראלים עשו ככל יכולתם כדי להציל את הנערה. משפחתה הורשתה לשהות לצידה בעת הניתוח ולאחריו....
הם היו שני הורים ועימם באו האח הגדול והאחות האמצעית. שלושה ילדים זה דבר שלא בשירגה אצל הערבים. לכל השכנים היו שישה שבעה ילדים בממוצע . הם היו המשפחה הכי קטנה בחברון.
ככה הוחלט. רצו לתת את המירב לילדים. אבא עורך דין ואמא עקרת בית. זה היה ברור שלא ישארו עוד הרבה זמן באיזור הזה. החליטו למכור את הבית ולעזוב לאנגליה.אין מה להיצמד לאדמה בוערת.
כאשר היתה בניתוח חיכו בני משפחתה של הנערה הצעירה במסדרון ולידם עמד איציק במדים ונשק כדי לאבטח אותם מפני הקיצוניים שאיימו לפגוע בהם. עיניו נפגשו עם עיני האח הגדול של הנערה . היה חיוך קטן והשפלת מבט. שניהם הביטו על ההורים לראות אם השגיחו באירוע הזה. ההורים מוטרדים מדי בשלב זה ולא ראו כלום. איציק הביט בו...היו יכולים להיות חברים ...בערך בן גילו...לא נראה ערבי
ופתאום הוא כעס על המחשבה הזאת. איך צריך להראות ערבי...עם כפיה ? נו באמת....
הוא רצה לשאול אותו אם הוא רוצה קפה או סיגריה....אסור . חבל. הדקות בקושי עברו והמתח גבר
שוב בחנו זה את זה....האח חשב שהם היו צריכים כבר לעבור לאנגליה. מי צריך את כל הבלגן הזה.
מעניין מה החייל הזה חושב על זה שהוא צריך לשמור עלינו כאן בבית חולים. נראה לו שהוא היה מעדיף שלא להיות כאן איתם.הרופא יצא מחדר הניתוח.... הנערה לא החזיקה מעמד ומתה. ההורים ההמומים
כבשו את צערם. כאות של מחווה הם היציעו לרופא לתרום חלקים מגופה להשתלה. במהירות עצומה
הטיסו את כבדה לנער יהודי שחיכה להשתלה בבית חולים בלונדון. האח הגדול התמוטט ופרץ בבכי.
איציק לא ידע מה לעשות ועמד נבוך . הוא הגיש לאח כוס מים . האח לקח את הכוס והודה לו בתנועת ראש כשדמעות ממלאות את כל פניו. כשנגמר האירוע והמשפחה חזרה לחברון, קשה היה לאח להתאושש מהעניין עוד ימים רבים. פני אחותו הופיעו לפניו כל אימת שנזכר בה. אהב אותה מאד. אחות קטנה וחכמה. יהיה לו קשה לצאת לעבודה מעכשיו . יהיה חייב למצוא עבודה רחוק מהבית. להתרחק ולשכוח ככל האפשר. ימים מספר לאחר התרומה עוד ריאיינו אותם בתקשורת עד שהכל שכך. הם נשארו להתמודד עם האובדן לבדם. בלי עזרה. .....
המשאית הגדולה שהובילה ירקות ,עצרה ברעש גדול לפני הסופר מרקט המקומי. בחור גבוה וחסון ירד מהמקום שליד הנהג וניגש לפרוק את הסחורה. במבט ראשון לא ממש מבחינים, אבל האיש הוא ערבי
תושב השטחים. שוהה בארץ ברשיון ועובד בחלוקת סחורה ברשת השיווק בעלת הסופרמרקט הזה.
מראהו כשל בחור מקומי, ישראלי . לבושו עדכני ומוקפד. לובש רק מותגים. תמיד היה כזה. "לא רוצה להתלבש כמו פועל ערבי פלסטיני" היה נוהג להגיד בבית. הוא חושב שהבחורים בני גילו בסביבות העשרים תושבי השטחים מזלזלים בעצמם ונראים רע מאד גם בלבוש וגם במראה הפנים . הוא החליט
שעדיף " להראות כמו היהודים " כהגדרתו. תמיד היה עוף מוזר בסביבתו האישית. ולא שחבריו לובשים בלויי סחבות או לא מגולחים אבל" גם בעבודה צריכים להראות מליון דולר " היה אומר תמיד.
למד עד התיכון ולא יסף. רצה להיות באוניברסיטה אבל המצב הכלכלי לא מאפשר. אז הכל נדחה.
אולי כשיהיה שלום אז יוכל ללמוד עם היהודים בתל אביב. שתי נשים נאות עברו ליד המשאית וחייכו לו. הוא לא ממש התייחס, אבל לא יהי מתנגד... זה קורה לו בכל יום . מראהו נאה מאד ופניו מושכות מבטי נשים, ונשים אוהבות גברים שנראים כמוהו. אם היה גר במקום אחר, אולי היה דוגמן..חשב פעם.
איסמעיל !!!! רעם קולו של הנהג. תתעורר כבר !! יש לנו עוד ים עבודה היום !!. אלי . נהג המשאית שאחראי על איסמעיל. "סמי " אמר לו איסמעיל כמעט בלחש." תקרא לי סמי בבקשה . אל תעשה לי בושות כאן ברחוב " . " יאללה יאללה יא יפיוף!! " חייך אלי ." סמי , מותק, בוא נמשיך לעבוד היום
יש לנו הרבה ירקות לחלק " .
"טוב אחי " אמר לו איסמעיל . "אבל תן קצת להיסתכל על הבחורות " " איזה בחורות בראש שלך"
"אלה יהודיות. לא בשבילך יא חמאר ! " "למה, אתה נראה יותר טוב ? " ענה לו איסמעיל. שניהם צחקו והמשיכו לפרוק את המשאית. זאת היתה שגרת יומם של אלי הנהג ואיסמעיל העוזר שלו בחצי השנה האחרונה. איסמעיל הוא עובד טוב ואין איתו בעיות כל שהן. בזמן האחרון הוא קצת יותר מהורהר.
כנראה שהוא מחפש לו אישה להתחתן....חשב אלי בליבו. יותר מדי פעמים הוא ראה אותו נעצר וכמעט פורץ בבכי לא מוסבר. "אולי גם אצל הפלסטינים יש בעיות של הצעירים עם הוריהם.." חשב אלי. הוא לא יכול לשאול אותו ולחדור לו לפרטיות. לא איש כמו איסמעיל יפתח את ליבו בפני אדם אחר, ובטח שלא בפניו שלו. יהודי...ואולי זאת לא הסיבה......העיקר שהוא בא לעבודה ולא עושה בעיות......
המהומה לא ממש שככה. עוד ועוד רכבים רעשניים הגיעו ומלאו את איזור הקניון ביללות . איציק פתח את הרדיו. מחבל מתאבד חדר לקניון ופוצץ את עצמו בתוכו. לא היו הרבה אנשים בשעה הזאת. התקרה
קרסה ונפלה על הארץ. ידוע שהיו מתחתיה מספר אנשים שחיכו ליד הסניף של חברת הטלפון הסלולארי. לא היו עדיין פרטים מלאים בקשר למספר הנפגעים אבל היו הערכות שלפחות עשרים איש נלכדו מתחת. צוותי ההצלה החלו לפנות את ההריסות כדי לחפש ניצולים והרוגים. קרוב לודאי שגם גופתו של המחבל שהתפוצץ היתה בין ההריסות. השידור היה שידור חי ממוקד הפיגוע ומאחר ולקריין לא היה מידע חדש, הוא חזר שוב ושוב על אותם פרטים ממקודם ומדי פעם העלה לשידור פוליטיקאי שגינה את האירוע או פרש את הסיבות למקרה. איציק סגר את הרדיו ושב לעבודתו. לא היתה עבודה כמעט. האזור נסגר בגלל הפיגוע ולכן לא הגיעו מכוניות לתדלק בתחנת הדלק שבה עבד. הוא הצטרף לשאר המתדלקים שישבו ושתו קפה בהמתנה רגועה. מכל עבר נשמעו דיעות שונות על הערבים ועל המצב. לא איש כמו איציק יתערב בשיחות כאלה. לא ממש התעניין בפוליטיקה.....
הטלפון צילצל לפתע.....יפה . מה פתאום יפה מתקשרת אליו. יפה היא השכנה שלהם. חברה של אמא שלו
טונות של קפה ושיחות אל תוך הלילה . חברות אמת. אין דבר שהן לא יודעות האחת על השניה. נדמה שהן הופרדו בלידתן. שותפות לכל האירועים השמחים וגם העצובים. שומרות על הילדים זו של זו .
הארוחות המשפחתיות משותפות. אבל אם יפה מצלצלת אליו......אלוהים ישמור. "היי יפה" אמר וליבו
החל להלום באלפי פטישים. "איציק מותק.. אמא לא עונה לי בטלפון " " אולי היא עסוקה " חשב והחל להזיע. "היא אמרה שהיא נוסעת לקניון לסדר את הטלפון" הלסת נשמטה לו למטה והוא היה על סף עילפון. "איזה קניון? " שאל ברעדה. "הקניון שלידכם....היה פיגוע..איציק...אני פוחדת.." היא פרצה בבכי. "למה את בוכה ? " שאל איציק..."יש לי הרגשה רעה..." ענתה לו. כבר לא היתה לו נשימה.
"תעשה לי טובה..אם היא מדברת איתך תגיד לי שהכל בסדר " "טוב ביי... " אמר לה וניתק בחופזה.
כל הנסיונות לדבר עם אמא שלו עלו בתוהו. הטלפון היה סגור או מנותק......... זה לא מתאים לה.
הטלפון פתוח כי האחות בצבא. "מה פתאום היא באה עד לכאן לכל הרוחות...." חשב . המחשבה נתנה לו תקווה . זאת בטח טעות. כנראה שהלכה לקניון אחר . יותר קרוב לבית. הוא לא הצליח לשכנע את עצמו...
מאז שנהרגה אחותו של איסמעיל בחברון,היה לו מאד קשה עם המצב. כלפי חוץ הכל נראה בסדר. אבל הוא החל לחשוב מחשבות לא טובות. איש אחד דתי אמר לו שהוא יוכל לפגוש את אחותו שוב אם ירצה.
מה זה השטויות האלה...הוא חשב. "יש דרך שתוכל לפגוש אותה....צריך להגיע אליה לשמיים" אסמעיל
חשב שהוא משתגע . כמעט והיכה אותו. הוא הוזמן להרצאה דתית על גן העדן. יצא מבולבל מכל הדיבורים. המשיך לעבוד עם אלי. לא הראה כלום כלפי חוץ. בחברון המשיך להגיע להרצאות. יכול להיות שהם צודקים....חשב בליבו. אולי יש משהו שהם יודעים יותר טוב ממני. הבלבול היה גדול. הנפש מתפרקת לאיטה. והוא התחיל להאמין בחלקי המידע שקיבל מהם. האנשים עם הזקנים .היה קשה לו לקבל את השיטה שבה יגיע לאחותו. הם אמרו לו שהוא צריך לקדש את עצמו על מזבח הדת ואז יעלה לשמים ויפגוש את אחותו. הקידוש היה באמצעות התאבדות במקום הומה אנשים.....יהודים. לא ידע את נפשו.
מחשבות היכו בראשו ובכל יום שעבר והזכרונות איתו.......הדרך לגן העדן התקצרה והלכה.
באותו יום הוא הודיע שאלי שלא נתנו לו לעבור במחסום. שיקר. רצה להגיד לאלי שלא ילך למקום ההוא.
אבל פחד שילשין עליו. לא אמר כלום. הלך למסגד ושם לקחו אותו להתכונן למסע הגדול. לפגוש את אחותו......
איציק רץ לכיוון הקניון שחזיתו נהרסה כמעט לחלוטין. לא נתנו לו לעבור בשום מצב. הוא נאלץ לחכות בחוץ ביחד עם אלפי האנשים שהתגודדו סביב. התחילו לדבר על 20 הרוגים......לא ידע את נפשו מרוב פחד...........
המכונית הגיעה עד לכביש שמוביל לקניון. איסמעיל ירד ממנה לבוש במעיל אפור ורכוס .בתוך המעיל
היתה חגורת נפץ. בכיסו היה קוראן קטן. אמרו לו שזה המפתח לגן העדן.שם אחותו מחכה. הוןא התחיל
ללכת לכיוון הקניון. בכניסה עמד שומר משועמם. איסמעיל לא נראה חשוד והשומר פיטפט בטלפון. הוא נד בראשו לשלום ואסמעיל נכנס פנימה.הוא החל לחפש מקום עם הרבה אנשים ונעמד ליד חנות הטלפונים הסלולריים . היו שם אולי חמישה עשר אנשים שחיכו לפתיחת החנות . לפתע התחרט ורצה לסגת. הוא לא ידע שמפעילו לא סמך עליו והתקין למנגנון הפיצוץ שלט רחוק. החגורה התפוצצה . הלם נוראי בכל הסביבה . מהומת אלוהים .אף אחד לא יודע מה קורה........
לקראת הצהרים כבר ידע איציק שאמא שלו בחיים אבל היא פצועה במצב אנוש. הוא הגיע לבית החולים
וחיכה ביחד עם שאר משפחות הפצועים.הרופא יצא אליו וביקש שיחתום על מסמך. הם החליטו להשתיל לה כבד מגופו של אחד ההרוגים בפיגוע. איציק חתם.הרופא רץ לחדר הניתוח והחל בהכנות ובניתוח הקשה. משפחתו של ההרוג ביקשה שלא יספרו לאיציק על מקור הכבד, רק לאחר שאימו תצא מזה בשלום.
כעבור יומיים כאשר שבה הכרתה של אימו התברר לו שהכבד היה של המחבל המתאבד. איסמעיל.
