המשך חלק א-בתיכון, תהנו ותגיבו

כמו שאמרתי..היו רגעים בלתי נשכחים שחקוקים בי, ואולי בו.{מי יודע} למשל אני מוחכה לספר לכם את הפעם הזו שהוא ניכנס לחיי {טוב כמו הרבה פעמים} אבל לא ציפיתי שהוא יכנס ללב שלי..
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהוא דיבר איתי {טוב לא ממש "דיבר"} אבל זה גם משהו לא?
יותם שישב על המעקה עם חבריו ללימודים שצחקו והעבירו קטעים כמו תמיד..
ממש לפני כמה דקות לפני שראיתי אותם
בעודי יוצאת מהשיעור עם חברתי רותם,ומדברות על הלימודים מבחנים..ושלל ירקות..בדרך לבירזיה,
בחזור ראיתי את המורה לממתמטיקה הוא ניראה חמוד כזה נמוך שחום עור ואפשר לזהות אותו בשל כך וגם בפריט נוסף אחד, שקל לזיהוי על קצה אפו בצבצו להם משקפיים עגולות עם עדשות דקות ויפות..
המורה שניראה נילהב משהו הביט עלינו בתמימות ואמר: "היי בנות מה המצב?"
אני שנישארת אדישה לנוכח המורה שלי למתמטיקה אמרתי: "בסדר,מה איתך,אנחנו בדיוק הולכות ל.." לא סיימתי לומר את המישפט,כבר רותם קפצה לה וענה בהתפרצות לא נישלטת: "המורה,אתה יודע שסיון מאוהבת באופיר?" {מה? איך זה פתאום הופיע?} חשבתי לעצמי, בעודה מביטה על עינו של המורה בעניה התכולות מגניבה מבטים.. {בטח היא זוממת משהו}
המורה חייך חיוך רחב שלא הסגיר ולא במעט את כוונותיו "הניסתרות" כאילו שלא ידעתי מה יעשה הוא כזה שקוף..
הוא הרכין אלי את ראשו וענה "את מדברת על הבחור עם העינים התכולות אחד כזה גבוהה תמני?" {טוב זה אופיר..אולי יותם יותר טוב?}
בכל מיקרה הפנים שלי לא הסגירו את ההלם שחטפתי באותו רגע,הלחים של האדימו והסמקתי לנוכח חברתי והמורה הנילהב..
{מה?} "מה?" אמרתי ופניתי לכיוון של רותם.. "שניה שניה אני לא מאוהבת בו היא אמרה סתם כדי לעצבן אותי" דרכתי לה על הרגל בכונה, איזה זכות יש לה,שהיא באה אלי אלי וליד המורה הכי מאמי בבית ספר שופכת לו את האינפורמציה שהיתה אמורה להישאר בנינו בסוד..
קצת רקע על מה שהיא אמרה לי לפני מספר ימים רותם הבהירה לי חד וחלק: "אם את לא הולכת ליותם ומציקה לו,אז אנחנו הולכות לומר לו שאת מאוהבת בו,בנוסף לכן אם את לא מפסיקה לדבר עליו זה יתממש" {מה זה לאן ניקלעתי לסרט אימה?}
באמת שזה מה שהיא אמרה.. אין לי כוח עם כל האיומים האלו והסחטנות השבתי נחרצות.. "את מאימת עלי?" היא ענתה בחיוך לא סימפטי "זו הבטחה" האמת, בחיים לא ניתקלתי בסיטואציה כזו שמאימים עלי
{גם אם היה בזה מין לווי של צחוק זה מממש אבל ממש לא הוגן ולא מצחיק}
אם תביטו טוב טוב אתם תוכלו לראות שמה שהיא אמרה לי,לא היה בגדר צחוק בכלל

אני לא האמנתי למה שאוזני שמעו, החברות שלי מאיימות עליי? עליי?

אני לא מבינה איך ניקלעתי למצב כזה שהחברות שלי,שאני סומכת עליהן,שאני אוהבת אותך שאני באמת מאמינה להן,למה הן יכולות להפנות לי את הגב ולאיים עליי איך הן יכולות, אני לקח לי זמן עד שהייתי במיטבי

הייתי שרוייה בלהם שנימשך כמה דקות,לא הייתי מסוגלת לעקבל שהחברות שלי הן האויבות שלי,מה דעתכם

הכל ביגלל בחור חתיך,הכל ביגלל יום, מה זה העינים היפות שלו,החיוך, מה זה?

מה שזה לא יהיה,אילו לא החברות שלי שמדברות עלי,אני מאד מקווה שאני לא אתן להן להפיל אותי.

המורה הרים את מבטו ממבטי והלך,הסתובבתי אליו ועניתי: "לאן אתה הולך?" המורה שהיה שקוע במטרה שהוא הציב לעצמו היה נחוש ללכת ולספר ויותר את מה שאני מרגישה, {נו באמת מה זה אמור להיות? גנון?}

אני הפנתי מבטיתי לכיוונה של רותם "אמרתי לך לא לספר נכון? עכשיו הוא יגיד לו תיראי למה גרמת" נזבתי מעצבים,כבר אין לי כוח עם המאבקים האלו בחיי שאין כח להתאמת איתם

אני בכללי בנאדם נורא פגיע ורגשי אתם לא מבינים איזה באסה להיות בתוך מישחק מלוכלך כזה אני מרגישה לא נקיה לא טהורה שאני ניכנסת בכלל לתוך השקרים האלו הנסיונות האבודים האלו..כאילו לרצות לחפר על המעשים שלהם..{כן המעשים זה השקרים}