לבד בבוקר שבת

[*מוקדש לאיל שבמרחקים ]

הדומייה מהלכת בחדרים.

היונים נמות בינות כפות הדקל והמייתן לא נשמעה,

 שנת בילויי - ליל עוטפה את הבנים,מתמכרת לשקט.

כוס הקפה לוחשת לי –"תהני מרגעי חסד,ילדה".

מביטה בזלזלי האלמון ההודי, בפריחותו המאדמת,

קוצצת זמורת  יערת- הדבש

מתבשמת בריחה,

משקה את הביגוניות הפורחות בגני

מביטה בינות  עופאי המנגו,

נעטפת בעלווה הרכה.

משתאה מול עידית אמא- אדמה ומהרהרת,-

כמה יפים מסביב הפארות,

 כמה לא נעמה לי הבדידות,

 צ'יקובסקי במיתור הצלילים

א.ב יהושע ביפי המילים  ושירת הדרך