כשבגרוש היה חור

כשבגרוש היה חור

כשאתה בן למשפחה גדולה' המונה 9 ילדים והוריך גרים בדירת חדר וחצי, פרטיותך מוגבלת. כך היה גם לגבי:  בגדייך, משחקייך, ממתקים שקיבלת מהדודה או הסבתא. המילים "זה שלי" לא קיימות ואם רצית להחביא דבר מה מאחייך כי לא רצית שותפים, בטח היית מנסה לחפש מקום מחבוא מאוד מיוחד.

המתנות הגיעו לעיתים נדירות ואם קיבלת אחת, מיד שמעת את אחייך צועקים : "בשותף בשותף". או אז לא היתה לך ברירה ונאלצת להתחלק בכל, אם מצאת כסף בדרכך הביתה, מיד שמעת מסביבך "בשותף  בשותף !" מילת קסם שחייבה אותך להתחלק עם האח או החבר שהרי היו נוכחים בעת שהרמת את השטר.

שלמה הקפיד בקנאות לשמור על חפציו האישיים, לכן נהג להחביא אוצרותיו בחצר הגדולה  סביב ביתו. כך יכולת למצוא בלול התרנגולות אולר, במשכנו של הכבש גולות ומיני פריטים בברכת הברוזים שבנה אביו.

שלמה לא אהב את הכינוי קמצן ונהג לסביר לאחיו וחבריו את אופיו במילים "אני חוסך". בקיץ כשהחברה היו יורדים למרכז המושבה, אוכלים פלאפל או קונים כרטיס לקולנוע "צוק-אור", היה דוחה את ההצעה להצטרף, כשנשאל מדוע, היה משיב "אני חוסך לאופניים" - מטרה נעלה לכל הדעות. ברגע זה חבריו היו חושבים צעד אחד קדימה ומדמים עצמם מקבלים "סיבוב" על אופניים עתידיות אלו, לכן כל אחד היה תורם לשלמה מהמעט שבכיסו לכרטיס לסרט או למנת פלאפל .

ושלמה חסך, וחסך הרבה, עד כי ניתן היה לרכוש בכסף זה שני זוגות אופניים. איך אנו יודעים תשאלו ?

הרי לכם סיפור המעשה:

אחת עשרה נפשות בבית ולבית חדר שירותים אחד קטן, וכשכל הילדים מתעוררים באותה שעה וכל רצונם להתפנות ומיד, נוצר תור ארוך מאוד לשירותים. יחזקאל האח הצעיר לא יכול היה להתאפק, פתח את דלת הבית ורץ מהר לחצר האחורית כדי להטיל את מימיו. היה זה בבוקרו של יום גשום במיוחד. עומד לו יחזקאל ליד הקיר, רגליו מתבוססות בבוץ ומתכונן להטיל מימיו, מביט לאדמה ולא מאמין למראה עיניו – קופסאת מתכת עגולה ניצבת לרגליו, קופסה חלודה ומלאה בבוץ, מרים יחזקאל את הקופסה, ידיו מתמלאות בבוץ, מתאמץ לפותחה אולם היא אינה נפתחת, הוא לא מוותר והתכולה המרשרשת מגבירה את סקרנותו. מאמץ נוסף והופ - הקופסה נפתחה.

כעבור מס דקות נכנס הילד לבית, רגליו היחפות מלאות בבוץ, ידיו חומות מאדמת החמרה הרטובה , חוזר לתור שעדיין לא הסתיים. אחיו משתוממים מהמראה ושואלים "מה עשית יחזקאל?", "מה זה הבוץ הזה?"  משפיל הוא את עיניו ועונה: "אהה, יצאתי להשתין" והמילים "לא שותף, לא שותף" תופסות את מחשבתו.

לשלמה לקח שנה שלמה לחסוך את כספו ואילו ליחזקאל לקח שבוע לבזבז את האוצר וכשביזבז כיבד את האחרים וגם משלמה אחיו לא חסך. כשהתברר לשלמה אסונו, ניגש בחמת זעם ליחזקאל והפליא בו מכותיו. יחזקאל נשבע בחייו ובחיי האלוהים שלא ידע כי האוצר שייך לשלמה ואמר כי חשב שהקופסא שייכת לבן השכנים השנואים.