עָמֹק בַּלֵּב

עָמֹק בַּלֵּב

עָמֹק בַּלֵּב נוֹתַרְתִּי 

צְעִירֹנֶת, בַּת 

עֶשְׂרֵה.

עוֹרִי בּוֹהֵק בְּסֹמֶק 

הֶעָדִין שֶׁל נְעוּרַי

הָאֲבוּדִים

גֵּוִי זָקוּף, רֹאשִׁי

עֲטוּר שֵׂעָר

נוֹצֵץ

מֳתְּנׇי צָרוֹת, נוֹשְׂאוֹת

אַתְּ סְגַלְגַּלּוּת שַׁדַּי

הָעַלִּיזִים

וּבְהוֹנוֹתַי הַוְּרַדְרַדּוֹת

עוֹלְצוֹת מָחוֹל 

עַלִּיז 

שׁוֹלַחַת לָעוֹלָם אַתְּ 

מֶתֶק זְרוֹעוֹתַי

בְּאַהֲבָה.

נוֹתַרְתִּי בַּת עֶשְׂרֵה 

וּבְלִבִּי  אוֹתָךְ

חוֹבֶקֶת.

אַתָּה רוֹאֵנִי רַק 

אִשָּׁה זְקֵנָה

בָּלָה.

עֵת כִּסּוּפִי שֶׁלִּי לוֹהֵט: 

זִיק שֶׁלֹּא

כַּלָּה.