2003\11\14,16
תכנון החלקה
********* ************** ***********
המקום מזוהם, כלום לא יצמח באדמה כזו, אבי מרגיש בזה, לכן הוא לא שתל עדיין כלום. הוא מסתובב כמו סהרורי, קצת לא מוצא את עצמו. הנמלים שבקן חשות בזה גם כן. אדמה מלא בשפכים כימיים. רעה. אנחנו מתחילות להיפגע. "לברוח אל הקן חזרה ולא לצאת ממנו! אבי קח אותנו מאדמה מקוללת זו. אבי בוא כבר! בבקשה."
********** **************** *****************
שכבתי בחלקה, שואב לתוך אפי את הפרומונים שהנמלים השאירו עבורי בשטח. הללו שידרו לי תחושה של מוות. תחושה של חוסר אונים ורצון לברוח. הרמתי את קן המתכת מפנה ממנו שאריות עפר. כאבתי את כאבן וביקשתי מהן סליחה ל הנזק שעוללתי להן. לקחתי אותו אל הטנדר וחזרתי אל החלקה. נשכבתי שוב. ריח הפחד של הנמלים החל להתנדף. רעל הן שידרו כל הזמן. אדמה רעה לעומק רב. רעל והרבה. לכל הכיוונים. ועוד הרבה רעל.
כבר הבנתי שכלום לא יצא מהחלקה הזו כמו שהיא. הרעיון שקיבלתי אצל חווה החל לרקום עור וגידים תוך כדי ישיבה על ישבני: קרני שמש משתברות על מים. משתברות על לוחות מראה. הר ועליו עץ בודד, בתחתית שיחים המייצגים צמחיה וגשר אל ההר. צריך לחזור לטנדר כדי לשרטט.
בערב ישבתי בבית. אלה כרגיל דיברה בטלפון עם ידידות. היה לי זמן לשבת עם עצמי ועם גיליונות נייר ולנסות ולעצב את החלקה לכדי גינה מוצלחת. רעיון כבר היה לי. אלה לא הפריע לי. והנמלים המשיכו וזמזמו לי למוח תבניות נוספות מפעם לפעם. הגיליון לבש צורה וצבע והחל להראות כמו שרטוט של גינה. כשנכנסתי למיטה, חיפשתי את הריח של חווה על הכרית, כמו בכל ערב. כך לפחות ידעתי מתי היא הייתה עם אלה. הציפית החדשה נשא רק ניחוח קלוש שחדר אל הכרית. גם פרומונים מתנדפים עם הזמן.
"אדיב, אתה מוכן לראות את התוכנית של הגינה לתחרות? עלה לי רעיון." אמרתי לאדיב בהיסוס ומשכתי בחולצתו. מנסה להסב את תשומת ליבו מהלקוחה החתיכה (לדעתו של אדיב).
"כבר התחלתי להתייאש. למה לקח לך כל כך הרבה זמן?" אדיב לא הזיז את עיניו מהבחורה כשדיבר אלי.
"יש בעיה באדמה שבמקום. אם היינו שותלים עליה, הצמחים היו מתים מהר מאוד. יש כנראה שפכים כימיים."
אדיב הסב את עיניו מהלקוחה, אך ראיתי שלא האמין לי לרגע. "עצור שנייה. אתה רוצה להגיד לי שאף אחד מהמתחרים לא בדק את הקרקע לפני ששתל שתילים?" אדיב חייך וחיכך את ידיו המטופחות, ציפורניו ברקו מרוב ליטוש. אדיב אינו אחד שילכלך את ידיו באדמה.
הנדתי בראשי, "זה לא מה שאמרתי, כנראה רובם בדקו את הקרקע. אני לא מאמין שגנן מנוסה שרואה שכלום לא גדל על החלקה שלו לא יבדוק אותה." ידעתי, כמו יתר המתחרים שבאו לפני שהתחילו לשתול
כי חלקה קרחת כמו שראיתי, סביר להניח שיש לה בעיה.
"אז אם הם בדקו את הקרקע, איך זה שהם לא גילו שיש בעיה ?" הלקוחה הביטה על שנינו, לא מבינה על מה אנחנו מדברים.
"הם גילו שיש בעיה ולכן הם הביאו כמויות של אדמה מבחוץ. אבל זה לא יספיק להם. הבדיקות שלהם הראו לי שהנמלים צדקו. כך חסכתי לך כסף על בדיקות. ויש משהו שהם לא יודעים ואני יודע. הנמלים סיפרו לי שכמות המזהמים כזו גדולה, שכאשר הם יתחילו להשקות את האדמה שהם הביאו, המים יגרמו לכימיקלים לפעפע כלפי מעלה. הצמחים שלהם לא יראו טוב."
אדיב הבין את המונחים המקצועיים, אבל לא סמך על הנמלים. "אם אתה אומר! עד היום לא אכזבת אותי."
"אני מאמין שגם עכשיו אני צודק." הייתי בטוח במה שאני אומר וראיתי שאדיב חזר לחייך אבל עכשיו חיוכו הופנה אלי. "אתה מעוניין לראות אולי את עיצוב החלקה לגינה כמו שאני מעוניין שהיא תראה?" קיוויתי שהוא ימשיך להתעניין דווקא בלקוחה ולא בי, אך קרה ההיפך ואדיב ויתר על הלקוחה והפנה אותה אל איריס כדי שתתן פרטים.
"בוא נראה מה תכננת. זה בטח יעלה לי כסף רב." אדיב אחז בזרועי ופנה אל משרדו. "תראה!"
פרשתי את הגיליון הגדול על שולחנו של אדיב שהיה ריק כמו תמיד. בדרך כלל היו על השולחן רק רגליו הנעולות נעלי עור יוקרתיות של אדיב ולא יותר. מחשב ניצב על שולחן נפרד אך גם הוא ניצב שם יותר לשם נוי. אדיב העדיף להעביר את זמנו בקרב בנות המין היפה או בקרב חבריו בבתי קפה ובמשחקי כדור רגל. אדיב היה בעל לאשה חמודה, אך הוא זלזל בה, והיו לו שלושה ילדים חמודים שהשתדלו לא להגיע לעסק. היה לי מוזר שאדיב נמצא בעסק בכלל במקום לבלות יותר עם חבריו. העבודה זורמת גם בלעדיו.
************* ************** *****************
אבי כנראה לא מבין שלעסק מגיעות מספיק נשים שאפשר להתחיל איתן. אדיב מעוניין בפלירטוט ולא במשהו מחייב. לאבי לא היה ניסיון עם נשים ועם גברים שיודעים איך למצוא נשים. עדיין יש לנו עבודה רבה על דמותו ואישיותו של אבי.
****************** ************** ************
הדף הגדול הכיל שרטוט של החלקה בקנה מידה, וסביבה על הדף ציירתי שרטוטים טכנים של הפרטים שהוצבו בגינה. בתוך הגינה, בגבולה, ניצבו ארבעה לוחות נירוסטה ממורקים קמורים. הגינה השתפלה כלפי המרכז. במרכז בגודל של שישה מטרים על שישה מטרים היה אגם במרכזו היה אי עשוי במת עץ מורם מעל האגם כעשרים סנטימטרים ובמרכזו סלע בודד שבתחתיתו שיחים ובראשו עץ בונסאי בודד. בקצות הבמה יונחו ארבע כסאות בודדים כארבע רוחות השמיים. הבמה\אי יהיה תלוי על ארבעה כבלים הניצבים על ארבעה עמודים גדולים המוצבים גם הם ומוצגים על ידי שלטים כחצאי כיווני שמים. גודל הבמה יהיה כארבעה מטרים על ארבעה, מתעקלת ומתפתלת כמו אמבה.
"אפשר לקרוא לגינה: על מה תלוי העולם. אף אחד לא יראה שהבמה בעצם לא תלויה אלה ניצבת על עמוד שבמרכז האגם." קיוויתי שאדיב יקבל את תוכניתי.
"וכמה יעלה התענוג?" התעניין אדיב במחיר ולא במהות של העיצוב.
"הרבה פחות מאשר שנביא כמויות של אדמה אל הגינה. את האדמה שאני מוציא כדי ליצור אגם אני עורם מסביב ולא שותל עליה כלום. בכל מקרה הכל ימות. תן לי שנים שלשה פועלים לכמה ימים ונכשיר את האגם. יריעת פוליתלן לא עולה הרבה ואני מאמין שאפשר להשתמש בשאריות שכבר יש לנו. מה שיעלה לך כסף הוא האי, הלוחות, העמודים וקצת תפאורה. אני אשתדל שהדברים לא יעלו הרבה." ניסיתי להרגיע את אדיב שהיה סקפטי. הבעת פניו הביע חוסר אמון. "תראה אדיב, צריך לחלקה כזו לפחות עשר, חמש עשרה משאיות של אדמת מילוי, כל משאית תעלה לך לפחות אלפיים שקלים. נו, כבר יש לך מעל שלושים אלף שקל ועוד לא ספרנו את הטרקטורים שאמורים לישר את האדמה, ואת השתילים הרבים, ואת האביזרים שאצטרך לעיצוב . הגענו לחמישים שישים אלף. תן לי תקציב של ארבעים אלף ואני לא מבקש אפילו גרוש יותר."
"ארבעים אלף?" אדיב נרתע. "ארבעים אלף? מאיפה אני אביא לך סכום כזה?" פניו האדימו.
"אדיב אתה יכול לתת את העיצוב והטיפול למישהו אחר." רק גינה שכזו תצליח להתמודד עם תנאי השטח הנוראיים החלטתי. יצאתי ממשרדו והלכתי לטנדר שלי, מגלגל את הגליון לתוך צינור שישמור עליו. אדיב רץ אחרי ותפס את סרבלי. ידעתי שאין לו ברירה, אבל ידעתי גם, שאני כל כך רוצה את הפרוייקט הזה. שאסכים אפילו להתנדב.
"חכה רגע. עצור! לאן אתה בורח? תן לעכל את הסכום הזה. תן לי יום או יומיים כדי לשון על זה." אדיב התנשף והתנשם והבנתי שקשה לו לחשוב על סכום כזה גדול.
"אדיב, אנחנו לא חייבים להיכנס לפרויקט כזה. יש סיכוי גדול מאוד שניכשל מול כל חברות הגינון הגדולות. במיקום אחר באזור הדרום, כשלא צריך כל כך הרבה אדמת מילוי, זה היה עולה רבע מחיר." לחצתי בנקודות שידעתי שיעזרו לי להעמיד את אדיב על מקומו.
"לא, אל תעשה לי את זה. כבר סיפרתי לכל המכרים שלי שאנחנו בתוך התחרות. אני לא מוכן לוותר. מחר אמסור לך על החלטתי." אדיב היה מאוכזב ממני, הרגשתי. הוא ציפה שכמו תמיד אצליח להוציא אותו בזול ולהשתמש בשאריות שיש לנו מטעויות חישוב שלו.
********************* *************** **************** **
אנו קולטות רסיסי מידע ושיחות בכל מקום. אנו מפוזרות בעולם ותודעתנו, אחת. שמענו איך אדיב חיפש והיסס:
"שלום, אני מדבר עם יוסי, מיוסי את גדעון אדריכלי נוף?"
"כן, מי מדבר?"
"שלום יוסי, זה אדיב. מגינון ונוי. אתה לא מכיר אותי. יש לי עסק של גינון בבאר שבע. אני מקווה שיש לך זמן לכמה שאלות?"
"כן, תשאל!" נראה היה שהאדריכל לא ניחן בסבלנות רבה.
"בעוד זמן קצר יש תחרות גינון בבאר שבע, הייתי רוצה לדעת האם אתה יכול לקחת על עצמך את העיצוב וכמה זה אמור לעלות? אדיב לא כרסם את אצבעותיו בעבר, אך כעת הן היו אכולות.
"תראה אני לוקח עשרה אחוז על העיצוב. ואם יש פיקוח מיוחד שדורש מעקב צמוד. אנחנו גובים עוד שני אחוז."
"תודה, אני אחשוב על כך." אדיב הבין שאין באפשרותו לממן מעצב. הוא שכנע את עצמו שכבר עבר זמן ויהיה קשה להתחיל עכשיו את הפרויקט עם מעצב ומתכנן אחר. הוא קילל את עצמו על שסמך על אבי. אך ככל שעבר דרך יותר אדריכלים וברר את המחיר שהם יקחו, התברר לו שאבי נקב במחיר זול. אדיב ידע גם, כמה הוא גובה עבור עיצוב גינה הכולל אדמת מילוי, הבאת סלעים ועצים מיוחדים, הבאת אביזרים והקמת בריכה קטנה. הרבה יותר מאשר אבי ביקש. הוא קרא לאיריס וביקש ממנה לבדוק איך אפשר לנכות את ההוצאה הגדולה הזו ממס הכנסה. איריס הפנתה אותו לאלה.
"אלה שלום, זה אדיב..."
**************** ************* *************
"אתה יודע שאדיב התקשר אלי היום?" פנתה אלי אלה כשנכנסה הביתה, זורקת את תיק היד שלה על המתלה הקבוע ליד הדלת. היא ניגשה אלי והתיישבה על מסעד הכורסא שעליה ישבתי. הופתעתי. זו פעם ראשונה יש קירבה מסוג זה בין אלה לביני. זה לא שאלה לפתע התרפקה עלי. חששתי ששוב יש לה ביוץ, אך נזכרתי שיש עדיין זמן, ספרתי את הימים בחרדה.
"לא, אני לא יודע. מה הוא רצה. אני מקווה שלא להתחיל איתך שוב. כי אם כן אני אפסיק לו את זה." תפסתי את עצמי מגיב בחריפות, זו פעם ראשונה בחיי. האם אני מקנא?
****************************************** **************
הוא החל הופך לבן אדם רגיל. רגשות שהודחקו התחילו לצאת אל פני השטח. הוא עוד ישתפר. הוא ישא בחובו גם רגשות אנושיים וגם יכולות שאחרים לא מודעים להם. הוא תמיד יהיה שונה. שונה אבל משופר. הוא נוגע על ידי הקן. "נמלים יקרות, בן חסותנו זקוק עדיין לעבודה רבה, המשיכו בדרכנו המבורכת."
*********************************** ***********************
אלה הופתעה מתגובתי. "אתה מקנא לי?" גם אלה הרגישה בקנאה בקולי. התביישתי. "זו פעם ראשונה. מה קרה הפכת לבן אדם? מה אתה כבר לא נמלה?" אלה קמה במהירות מעל המסעד וניגשה אל חדר השינה. "אני הולכת להתקלח. אם משהיא תתקשר תגיד לה להתקשר מאוחר יותר!"
"רגע, ספרי לי מה אדיב רצה." הייתי סקרן לשמוע.
"בסך הכל לדעת אם את הכסף שיושקע בגינה של התחרות אפשר לנכות מס ההכנסה." היא נכנסה למקלחת זורקת את בגדיה לסל הכביסה. אספתי אותם והכנסתי למכונה כדי לכבסם.
הטלפון צלצל. הרמתי את השפופרת. "שלום, אפשר לעזור?" מהצד השני נשמע קול של בחורה צעירה. קול מוכר.
"שלום, אני מחפשת את אלה." הכרתי את הקול, למרות שכנראה הרחיקו את הפיה מהפה. זיהיתי כבר בעבר את הריח. הבנתי את משחק המחבואים שערכו לי. שיחקו איתי, שחקו לי.
"חווה?! אני כבר קורא לה." הרגשתי איך בצד השני הלסת נשמטה. הנחתי את הטלפון על השולחן הקטן שסביבו עפו הרהורי ומחשבותיי כמו חרקים טורדנים (פעם ראשונה אני חושב על חרקים שהם טורדנים). לא שאלתי את חווה מה לה ולאלה. לא רציתי לחשוב על זה. כבר ידעתי שחווה מבקרת את אלה. במקרה כזה לא צריכים מחשבה מהירה.
"אלה, מחפשים אותך! השארתי את הקו פתוח. תסיימי מהר." לקחתי את הרעיונות שלי ואת הפחדים והלכתי לשבת במקום אחר.
מה יקרה אם אלה תעדיף את חווה על פניי? האם אהיה כמו כל הזכרים לאחר ההזדווגות שתניב ילד, לבד בחוץ?
החלטתי שתמיד הייתה בי תקווה. אני לא מוותר עליה. אומנם לא הלך לי טוב היום. אדיב לא קיבל את הרעיון. אלה מתעסקת עם חווה. מה מפריע לי יותר, מי משני הקשיים קשה לי יותר? ואולי זו ההרגשה שאיני יודע איך להתמודד עם שתי נשים שאני חש אליהן ...
