מוץ

כשסיירתי במקשת האבטיחים והמילונים

ניחוחם הקיצי שיכר דמיוני,

ראיתי כיצד הרכים הושלכו

מאכל לרימה ותולעה,קוויתי,

אולי לגר האלמנה וליתום.

כשטיילתי בשדות הקמה הזהובים

וצפיתי במחול השיבולים ברוח הקדים,

ייחלתי שלא ימוש לחם מן הארץ.

הנה  בסיון עת הקציר והדיש הגיעה.

וכשהופרד המוץ מעידית  גלעיני החיטה,

וים גרעינים נערמו לערימה טובה ורכה

חשבתי-

לו יכולנו כך, במורג חיינו, הפרד המוץ מן התבן,

לו יכולנו הבדל הזיבורית מהעידית,

היו חיינו במכורתינו יפים יותר

נפלאים הרבה יותר

ומלאי איכות ויושרה.