הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא כמה לא מעריכים אוויר. וכמה הערכתי אותו פתאום. הגוף שלי היה מזמן בתוך המים, השלמתי עם זה- נסחפתי מהחוף, עכשיו מישהו צריך לחפש אותי ולהוציא אותי. אבל אף אחד לא בא, והראש שלי החל להחליק מהאחיזה של השמיים עמוק יותר ויותר אל תוך הים. רסיסים של מים מלוחים נכנסו לי לעיניים ושרפו. והמחשבה השנייה שלי הייתה כמה אירוני שאני אמות דווקא מטביעה! אני-השונא הכי גדול של הים...
- - - - - - - -
שהייתי קטן הייתי הולך לים עם המשפחה הרבה, אבל איכשהו משהו לא הסתדר לי, לא אהבתי את הבלונים של המלח בתוך הריאות שלי ואת המים ששרפו לי את האישונים, לאט לאט פיתחתי שנאה כמעט קיצונית לים. במשך שנים של התבגרותי נמנעתי מהים כמעט בכל תירוץ אפשרי, זה הצליח לי דיי יפה, אחרי שעשיתי קעקוע אפילו היה לי תירוץ שהקעקוע נפגע מהמלחים או משהו כזה, אנשים לא התווכחו יותר מידי.
אבל אז התאהבתי בה,
בנערה עם כל הסיבות שלא נהיה ביחד, אך אנחנו ביחד כבר 4 וחצי שנים. והנערה הזאת, כמובן- חולת ים. הייתי כל כך מאוהב בה שהייתי מוכן ללכת בשבילה אל הים, רק שתהיה שמחה, רק לראות את החיוך המקסים שלה מול הים, את התלתלים הרטובים שלה את הגוף שלה בתוך המים ו...כן, גם אותה בבגד ים. אז היא האכילה אותי בפיסות מהים לאט לאט. בהתחלה הלכנו על קו החוף בלילה באיזה כפר נופש, האמת שחיפשתי הרבה סיבות לתמוך בדעה שלי נגד הים, אבל... הוא היה סוער כמוה באותו לילה, וגם היא כמו הים התנפלה עליי בגלים, אז התחלתי להשלים עם זה שאולי זכרונות ילדות יתחלפו בזכרונות טיפה יותר נעימים.
- - - - - - - -
לאט לאט נחילים של מים נכנסו לאפי, הרגשתי איך השרירים שלי נרפים לאט לאט, הרגליים כבר לא הורגשו, והרגשתי מרחף. זה היה יכול להיות נעים אם לא תחושת החנק.
- - - - - - - -
יום אחרי זה דיברנו בטלפון והיה לה חשק לשחות, שאני אתן לה ללכת לבד? ובספונטניות שלא התאימה לי בכלל מצאתי את עצמי מוקף בחול רך ובים מתגלגל מולו. אה כן, הכי חשוב, לייד הנערה המדהימה הזאת. מצאנו פינה שקטה יחסית ונכנסנו למים. האמת היא שהיא נכנסה- רגע אחרי שהשפריצה עליי מים על כל הבגדים, היא ספק נכנסה ספק הועפה באלגנטיות לתוך הים, אני אחריה.
כמו ילדים קטנים השפרצנו אחד על השניה ונבהלנו משקיות צפות במים ומעוד שטויות שרק בים יחשבו למצחיקות. בראשי עברה המחשבה ' טוב נו, הים לא כזה גרוע'. כמובן שעם המזל שלי , שנייה אחרי שנכנסנו הדגל התחלף לשחור, והמים החלו לסחוף אותנו. אז הלכנו לשכב בטן-גב. היא על הגב אני על הבטן- שלה.
- - - - - - - -
כבר לא נאבקתי, לא יכולתי ולא ממש רציתי. רציתי לטבוע, להיסחף עמוק אל תוך הים הזה ולהיות חלק ממנו. המים הקיפו אותי והחלו להתמזג עם גופי,והכול החל להשחיר.ההרגשה הייתה טובה. מדהימה, תחושת שחרור וקלות חושים מטרפת. כל הדם שלי ריקד ופיזז בגופי אבל בעדינות, בדקירות קטנות ומצמררות.
- - - - - - - -
מאז היה לנו מנהג שבכל שבת שנייה הלכנו לים, העור הלבן-אדום שלי אפילו השחים קצת, מה שאומר שהיינו באמת המון בים. פעם אחת על החוף בשעת שקיעה, היא שאלה אותי 'כמה אתה אוהב אותי ? ' היינו על החוף וזה היה מתבקש לענות לה ' כחול אשר על שפת הים' והיא אמרה לי שקרן. לקחתי דלי ומילאתי בחול, לקחנו אותו אלייה הביתה. שבוע אחר כך היינו שוב על החוף והיא אמרה לי שדלי אחד של חול זה לא כל כך הרבה אז מילאתי עוד דלי, גדול יותר הפעם, וגם אותו שמתי בחדר שלה.
- - - - - - - -
הכול היה שחור כחול. משהו באזור הגרגרת שלי התפקע. הבטן שלי התפתלה.
- - - - - - - -
מאז כבר עברנו לגור ביחד אבל עדיין הלכנו לים בכל שבוע.
- - - - - - - -
הכחול נעלם וכך גם ההרגשה. הכול השחיר.
לאחר כמה שניות הכול התפוגג לתוך תמונה, שלה. של כרמל. הנערה ההיא.
לקחתי נשימה עמוקה ככל שאני יכול, והרגשתי שלקחתי יותר מידי אוויר. המיטה שלי הייתה דביקה ולחה והחנק נעלם, הייתי חצי שקוע וחצי חי. היא הסתכלה עליי במבט מקסים ומתוק שכזה, שלרגע שכחתי שאני אמור להיות מקרה טביעה. במבט מהיר ראיתי שאני בחדר השינה שלנו, בזווית העין ראיתי את קיר החול שבחדר. 45 דליי חול שנערמו אחד לצד השני ועל השני, בכל ביקור מאז הפעם הראשונה המשכתי למלא חול בדלי, עד שהיא תבין כמה אהבתי אותה. היא התחילה לדבר והרגשתי חזרה למציאות.
'בוקר טוב נסיך שלי, אני אוהבת אותך'.
ואז שוב הרגשתי מרחף במים.
ושוב קהות חושים, צמרמורות וחנק מוזר בגרון.
- - - - - - - -
הכול השחיר שוב, הבטן התפתלה.
כן, טבעתי.
עמוק אל תוך האהבה הזאת. עמוק אל תוך תוכה.
והאמת שאני לא רוצה להשתחרר ולנשום שוב אוויר שלא קשור אלייה.
---
*מוקדש ונכתב על המוזה שלי -כרמלי. לא סיפור גדול,אבל 3בלילה והבטחתי לך סיפור. *
