המערה (העולם האחר, חלק ראשון)

ישובה נערה

ופניה

אל גב המערה

הצללים שעל הקיר

הם כל עולמה. 

לפתע יד נשלחת

מתוך האפלה

ונוגעת בכתפה

נגיעה חטופה.

הנערה

היא מביטה

אל החושך

ומחפשת בדממה

את שקרא

בשמה.

זו את,

היא אומרת,

הן הכרתי את צלליתך

את מתווה גופך

זו את

ולא ידעתי

שלך פנים כמו לי!

לא ידעתי

שאת אדם

כמותי!

קמה הנערה על

רגליה

ומועדת

ומתייצבת

ומתקרבת

אל הדמות

שאת צלליתה היא מכירה.

והדמות אומרת,

כסי את עינייך,

אנחנו יוצאות

אל אור השמש

ואינך מורגלת

בכל הצבעים.

מחוץ למערה

עומדת נערה

וכל עולמה

פרוש לקראתה.

ולצידה,

כך גילתה,

דמויות רבות

שאת צלליתן לא הכירה

מעל קירות המערה.

בואי, אומרת הדמות

עולמך אינו צר עוד,

בואי

התרחבי כמו הירח

שקפי את אור השמש בעורך

העולם התרחש ועתה

התרחשי את.